שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ז סימן י״ג

ובזה י"ל הא דהקשה המהרש"א על קושית התוס' דהיאך מסתפקא להו להתוס' אי ס"ל לריב"ב כרבנן או כר"א והא בש"ס מוקי בהדיא דס"ל כרבנן ולפמ"ש א"ש דהנה בהא דכתבו התוס' דלאחלופי בשלו לא חשו ציין הגאון דבדף כ"ט אמרו דבחותם אחד לא חייש לזייף לאחלופי והוא לכאורה תימה על התוס' שלא הרגישו בזה שהיא ראיה ברורה. אך לכאורה אינו קושיא דשם לענין חומץ דלאו בר אנסוכי א"כ לא חשו שיטרח לזייף בחותם אחד ולהחליף דמתיירא שיכיר חותמו אבל ביי"נ חיישי' דטרחו להחליף דחביב עליהם שינסכו יינם של ישראל וכמ"ש הרמב"ן דף ל"ז אמנם ז"א דהרי יינם שלהם כל שנסכו לא מזדבנו ולכך הוכרחו לגזור משום בנותיהן א"כ יש לחוש שיחליפו רק ביינם שלא נסכו וזה רחוק דמסתמא יין עכו"ם נסכו לע"ז וע"כ דחיישי' ליינם שלא נסכו וא"כ לא הוה רק סתם יינם ואינו רק מדרבנן ול"ח וז"ב בכוונת התוס'. ומעתה י"ל דודאי התוס' בקושייתם ס"ל ג"כ דריב"ב ס"ל כרבנן כדאמרו שם ורק דס"ל להתוס' כס"ד דחיישי לאחלופי ביינם והיינו ע"כ בסתם יינם וס"ל לרבנן דחייש לאחלופי בחותם אחד וא"כ שוב הקשו דא"כ יש לאסור שמא לא החליפו רק שנגע ונסכו דע"ז אין לחוש שמא החליפו ביינם דא"כ ע"כ החליפו בסתם יינם דביי"נ ממש ודאי לא רצו להחליף כל דאקציה לע"ז ואין לחוש רק לסתם יינם ושוב ליכא למיחש כלל לענין הנאה דכל שלא נסכו אינו אסור רק בשתיה משום בנותיהם וע"ז הקשו דעכ"פ ניחוש שמא נגעו ביינם ונסכו ולא החליפו כלל וזה בודאי טרחו לנסך יינם של ישראל וע"ז כתבו דריב"ב ס"ל דאין בידו לאסור ואין לחוש רק שהחליפו ביינם וזה ל"ח דע"כ החליפו בסתם יינם ולא בנסך ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק ומדוקדק ל' התוס' דל"צ לומר כלל דל"ח כיון שספק דרבנן רק דע"כ לא החליפו רק בסתם יינם וכל שלא נסכו אינו אסור בהנאה וכמ"ש. ובגוף קושית התוס' הי' נלפענ"ד דבאמת כיון שיש ספק אי זייף בעצם הוא מותר רק דגזרו משום בנותיהם וא"כ ל"ש חזקת כשרות דגם כעת היא בחזקת כשרות וא"ל דעכ"פ מדרבנן אסרוהו להיין שוב אזל חזקת כשרות דז"א דבאמת אין אדם אוסר דבר שא"ש וא"כ לא נאסר רק דעכ"פ אסור משום בנותיהן אבל חזקת כשרות לא הלך דהיין באמת כשר. ובזה יש לכוין בדברי התוס' שכתבו דריב"ב לטעמיה וס"ל דאין אדם אוסר ולא החמירו כ"כ לחוש לאחלופי ביינם והיינו דבאמת לענין חשש אחלופי ביינם שוב ל"ש חזקת כשרות דהא חיישי' שנתחלף ואינו אותו היין שהפקיד וע"ז כתבו דלזה אין לחוש דל"ח שכיון שאינו רק דרבנן דעיקר יינם מדרבנן משום בנותיהם ואף דגזרו בהנאה משום לתא דיי"נ כל שעיקרו רק דרבנן ל"ח לספיקו ואין לחוש רק שמא נסכו יינם של ישראל דזה הוה ספק תורה וע"ז אין לחוש דהא לא יכלו לאסרו ושוב אהני חזקת כשרות ודו"ק היטב: