שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ז סימן י״א

אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו דלכך לא אמר מנסך ממש דקלב"מ ומה קושיא והא באמת למ"ד אאדשא"ש ע"כ מוקמי' לה בישראל מומר וא"כ גם למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש לוקמא בישראל מומר וא"ל דאכתי הו"ל דבר שא"ש ומה מועיל מה דהוא מומר וגם הא הו"ל קלב"מ דז"א דהרי בחידושי רמב"ן בע"ז דף נ"ט ע"ב בהא דאמרו לא כל הימנך שתאסור ייני האריך הרמב"ן דא"כ כל מגע גוי ביין לא לאסור כלל דהו"ל דבר שא"ש ול"מ לאסר וכ' דכל שנגע בודאי אסור דהרי אסור יי"נ דרבנן הוא משום בנותיהם וא"כ אכתי שייך משום בנותיהם והא דאמר ריב"ב דלא כל הימנך מיירי באופן ששפך יין ולא נגע כגון במוריקא וריקי ע"ש ודבריו ראויין למי שאמרן דכל דאסור משום בנותיהן מה בכך שלא יכול לאסרו ס"ס הוה בכלל הגזירה דמשום בנותיהן. ולפענ"ד גם הר"ח שם שמביא הרמב"ן דכתב דשאני לי' לר"נ יי"נ דחמור דאוסר אף במגעו משום יינו ג"כ כוון לזה ויתיישב בזה קושית הרמב"ן עליו ע"ש. עכ"פ יש לאוקמ' מנסך בישראל מומר דדינו כעכו"ם והוא בכלל יי"נ דרבנן דגזרו בזה וא"כ אף דבר שא"ש אסור דמומר דינו כעכו"ם לכל דבריו וקלב"מ ל"ש בזה דבאמת אינו חייב מיתה דבאמת א"י לאסור דבר שא"ש ועיקר איסורו משום בנותיהן וא"כ בזה חייב לשלם ול"ש קלב"מ והיא קושיא נפלאה ובאמת לא שכשך כלל ולא עבדו ומ"מ נאסר. אם לא שנא' דלענין איסור משום בנותיהן לא הוה ישראל מומר בכלל עכו"ם דמ"מ ל"ש משום בנותיהן ואינו בגדר זה וצ"ע בזה. אך גוף דברי רמב"ן לא זכיתי להבינם דמגע גוי ביין שלנו לא שייך לגזור משום בנותיהן דניהו דנגע אבל מה ענין לבנותיהם דהא לא שותה בבית הגוי ובודאי דזה אסרו משום לתא דיי"נ דאורייתא וצ"ע בטור וב"י ר"ס קכ"ג ובאמת הר"ן הרכיב שתי האיסורים משום בנותיהן ומשום יי"נ וצ"ע שוב ראיתי בחידושי הרמב"ן בע"ז דף ל"ז גבי הא דאמרו דגזרו על יינן משום בנותיהן שם משמע בהדיא דדוקא ביינם ל"ש חשש שמא באמת נסך לע"ז דהא אם איתא דנסך לא הוה מוכר לי' כדאמרו אם איתא דאקצי' לע"ז לא הוה מזבין ליה אבל במגען ביין שלנו חיישי' דטרחו ומנסך להו וכ"כ הרמב"ם דהחשש הוא שמא מנסך ליה וא"כ אין מקום לדברי הרמב"ן אלו אבל בהתירוץ השני שם ברמב"ן י"ל דגם מגען ביין שלנו הוא בשביל בנותיהן ע"ש שסתם הדברים ובחידושי הארכתי בזה וע' בעלה הנדפסת בריטב"א על ע"ז הנדפס באובן מהגאון מוהרמ"ס ז"ל שרמז לזה ועכ"פ דברי הרמב"ן כאן צ"ע שסתם הדברים ועכ"פ בישראל מומר דדינו כעכו"ם בודאי י"ל דהחשש שמא מנסך לה דבנותיהן ל"ש בי' ומיושב קושייתי ודו"ק. איברא דאף אם נימא דמגע עכו"ם אוסר משום בנותיהן אכתי צ"ב דבחמת משום בנותיהם לא הי' לאסור רק בשתיה כמו דגזרו על פתן משום חיתון וע"כ דכל שגזרו על שתיה משום בתן ממילא אסרו בהנאה משום לתא דיי"נ וכמ"ש הרמב"ן וכיון שכן עדיין יקשה דבאמת אינו אוסר דבר שא"ש אף אם נסכו ממש ג"כ לא היו יכול לאסור דבר שא"ש ורק משום בנותיהם גרידא איכא איסור א"כ שוב לא אסור בהנאה. אמנם נרא' דזה תלוי דאם נימא דאין אדם אוסר דשא"ש אף במעשה א"כ ל"מ לאסור אבל אם נימא דבמעשה יכול לאסור א"כ כל שאסור בשתיה משום בנותיהם א"כ אין לך עשה מעשה גדול מזה וכעין דאמרו דבדיבורא קעביד מעשה ושוב יכול לאסור בהנאה משום לתא דיי"נ דכל שעשה מעשה יכול לנסך ממש וא"כ שוב שייך לגזור משום לתא דיי"נ וצ"ל דריב"ב דאמר לא כל הימנך שתאסר ייני לאונסי ומותר בהנאה ע"כ מיירי דלא נגע כמ"ש הרמב"ן דאל"כ שוב אסור אף בהנאה כמ"ש. מיהו אין הכרח די"ל דיב"ב ס"ל דאין אדם אוסר דבר שא"ש אף במעשה וכדאמרו בחולין דף מ"א כתנאי וריב"ב ס"ל דאינו אוסר אף במעשה א"כ שוב א"צ לאוקמא בלא נגע ואף בנגע אוסר בשתייה אבל לא בהנאה דמשום לתא דיי"נ אין בו וכמ"ש: