שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ו סימן ב׳

נשאלתי מאתו כאשר פגע בי ע"פ חוץ היאך מוכרת האשה כתובת' בט"ה דהיינו אם ימות הבעל קודם יהי' של הלוקח ואם להיפך יהי' המכיר' בטל הא הו"ל דבר שלבל"ע ואיך מועיל המכיר'. והנה בראשית ההשקפ' אמרתי לו שרש"י ותוס' בכתובו' דף צ"א ע"ב הרגישו בזה ובבואי הביתה עיינתי שם וראיתי שלא הקשו רק לענין היורש שמכר כתובת' בט"ה אבל לא לענין האשה בעצמה. ונתיישבתי בדבר וראיתי שאין התחל' לקושיא דא"כ היאך אדם מוכר שט"ח שיש לו על אחרים ולא הגיע הזמן עוד דהו"ל דבר שלבל"ע וע"כ דבכה"ג ל"מ דבר שלבל"ע דהרי השיעבוד התחיל מעת הלואה ורק שכלות הזמן הוא ברבות הימים אבל עכ"פ דבר שלבל"ע לא מקרי שהתחלת החיוב הוא מקודם וה"ה בכתוב' שהתחלתו היא מעת הנשואין א"כ תיכף נשתעבדו הנכסים שלו א"כ לא מקרי דבר שלבל"ע וא"ל דאין ראיה מחוב דשם אינו רק מחוסר זמן וזמן ממילא קאתי ולא מקרי דשלבנ"ע משא"כ מיתה או גירושין דמחוסר מעשה ובכה"ג הוה דבר שלבל"ע וכעין חילוקו של המלמ"ל פ"ד מאישות דין ז' לענין קטן שקידש אחר שיגדיל ע"ש דלפ"ז הא דאמרו כל לגבי בעלה ודאי מחלה והיאך תמחול הא הו"ל דבר שלבל"ע דעדן לא הגיע זמן חיוב הפרעון וא"כ הו"ל דבר שלבל"ע וא"י למחול כמבואר סי' ר"ט ס"ה וע"כ כיון דכבר נשתעבד יכול לסלק עצמו כמ"ש הסמ"ע בס"ק כ"א שם ואף דהט"ז חולק עליו כבר כתבתי בגליון הט"ז שם דבמחכ"ת הדבר מפורש בר"ן ר"פ הכותב וברמ"א אהע"ז סי' צ"ב דיוכל להסתלק מחוב שכבר נשתעבד אבל כל שלא התחיל השעבוד כלל לא יכול להסתלק עצמו וע' בשו"ת מהרי"ק סי' פ"ט שם האריך בראיות ות"ל רוב ראיותיו קיימתי מסברא דנפשאי דיוכל למחול החוב אף שהחוב אינו עומד לפרעון רק לאחר מיתה ע"ש ואף שבש"ע סי' ר"ט לא נזכר מדברי מהרי"ק אלו מ"מ הדבר פשוט הוא כן. ויגעתי ומצאתי בחו"מ סי' ס"ו הובא דברי מהרי"ק אלו בסמ"ע ס"ק נ"ה בהג"ה ובש"ך שם ס"ק ע"ה וכ' הש"ך שם דא"צ להביאו ממהרי"ק דהדבר פשוט ומוכח מש"ס ופוסקים מכתובו' ומכמה דוכתי ע"ש וכמ"ש בגליון הש"ע שלי סי' ר"ט ס"ח בהג"ה וע' מלמ"ל פכ"ג מאישות ה"א בסופו. עכ"פ מבואר שם דכל שהשיעבוד מתחיל מכבר יכול למכור ולמחול אף שלא הגיע הזמן וע' בנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' נ"ד שבהשגתו על הני זוגי דרבנן האריך לבאר דברי המהרי"ק האלו ובמחכ"ת העביר עליהם את הדרך דנרא' בעליל לכל מעיין במהרי"ק שהמהרי"ק משוה מחוסר זמן למחוסר מעשה וע' בשעה"מ פכ"ב ממכיר' ה"ט ועכ"פ משם בארה דבכה"ג לא מקרי דבר שלבל"ע כל שהשיעבוד התחיל מקודם וז"ב ופשוט ומ"ש רש"י ותוס' בכתובות דף צ"א הוא רק לענין יורש שבעוד האם בחיים חיותה לא מתחיל ענין השיעבוד להבן דשל האם היא ולכך האריכו במה נקנה המכר אבל כל שהתחיל השעבוד פשיטא דיכול למכור אף שלא הגיעה זמן עדן. והנה בגוף קושית רש"י ותוס' הנ"ל דאיך חל הקנין הא הו"ל דבר שלבל"ע הי' נ"ל דבר חדש דלפמ"ש המבי"ט ח"ב סי' קל"ז דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ושפיר יכול להקנות לו אף דבר שלבל"ע ע"ש ולדבריו הי' יכול הבן להקנות הכתובה לחבירו דהיינו אם כשתשמע האם יתרצה דגם באם דעת המבי"ט שם דדעתה קרובה אצל בנה דמקנה אף דבר שלבל"ע כדמועיל להקנות לעובר כמבואר סי' ר"י ע"ש ולפ"ז שפיר הי' מקנה באם תתרצה האם יהי' חל הקנין למפרע וכמו במקדש ע"מ שלא ימחה אבא או שיאמר הן המבואר באהע"ז סי' ל"ח וה"ה בזה ולדבריו צ"ל דהא דאמרו מה שאירש מאבא מכור לך דל"ק היינו באם לא נתרצה האב אח"כ או שלא נודע אם נתרצה אלא שלפ"ז צ"ב הא דאמר אם אתיא אם ומערערא לא מפצינא לך ות"ל דאם תערער שוב לא יחול המכיר' וע"כ נ"ל דהנה הרא"ש פירש בשם רש"י דמיירי שהבעל הוא אביו ומכר הכתוב' של אמו אם ימות אביו ואח"כ האם. ובאמת שזה דחוק דא"כ ל"ל מה שחי אביו וע' במהרש"א וע"כ נראה לפענ"ד דמכאן ראיה למ"ש המבי"ט בח"א סי' של"ט דבאם לא אמרי' דדעתה קרובה אצל בנה והובאו דבריו בשעה"מ פכ"ב ממכירה ה"י ולפ"ז לכך מכר מה שירש מאביו דזה מועיל אם יתרצה האב אבל האם שלא מועיל דהו"ל דבר שלבל"ע לכך מכר בט"ה דבאמת אם לא תתרצה לא יועיל ורק לכשתתרצה ותמות האם קודם ואח"כ האב אז יועיל ושפיר הוה ט"ה ודוקא בחיי אביו. ובזה מיושב גם מ"ש הבעל העיטור בשם הרב ר' משה בר' חנוך והביאו הב"י בחו"מ סי' כ"א דכתובת האשה לא דמי לשאר יורשין שאין האשה מוחזקת בהן עד שתשבע ותמה בבני יעקב הא אכתי ל"מ משום דהוה מה שאירש מאבא. ולפמ"ש א"ש דמצד האב הי' מועיל לכשיתרצה האב דדעתו קרובה אצל בנו משא"כ מצד האם ואח"כ כששכיבה האם רצה הוא לערער ויבטל המכירה לכשימות האב וע"ז אמר דאחריו' דנפשיה קבל עליו: