שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ו סימן י׳

והנה במה שהארכתי לעיל לחלק בין מחוסר מעשה למחוסר זמן וכמ"ש המלמ"ל פ"ד מאישות ה"ז שיש לחלק כן אבל לא מצא רמז לזה ולפענ"ד לכאורה הדבר מפורש דאין לחלק בין מחוסר זמן למחוסר מעשה דהרי אמרו בכתובות דף פ"ב בהאי גברא דבעי למפסלא לאחי בגיטין א"ל מה דעתיך אי משום נכסי אנא פליגנא לך בנכסי א"ל מסתפינא דלא תעביד לי כדעביד פומבדיתא רמאי א"ל אי בעית פלג לי מהשתא אמר מר בר ר"א אע"ג דאמרי האומר לחבירו לך ומשוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר ל' יום לאחר ל' יום קנה ואפי' עומד באגם התם בידו הכא לאו בידו ואם איתא הא שם אינו רק מחוסר זמן וזמן ממילא קאתי ולא מקרי דבר שלבל"ע אבל כאן שצריך מעשה לקנות ולמשוך הנכסים וגם היה צריך שיכניס זה ויחלוק בנכסים ואין לך מחוסר מעשה גדול מזה ולכך לא קני וע"כ דאין לחלק ואף מחוסר זמן כמחוסר מעשה דמי והיא לכאורה תימה רבה. אמנם אחר העיון נראה דע"כ לא מחלק המהרי"ק והמלמ"ל בין מחוסר זמן למחוסר מעשה רק לענין אם קנה לאחר שכלה הזמן כמו במקדש לאחר שיגדיל אם חלו הקידושין בעת שיגדיל דאז אמרי' דאף דמחוסר זמן הא זה ודאי דיעבור הזמן וא"כ סמך דעתו להקנות דבשלמא במחוסר מעשה שייך לומר דלא סמך דעתו דסבר הי' שלא יבא לעולם משא"כ במחוסר זמן אבל לענין שיחול קודם שבא לעולם זה לא שמענו דסוף סוף כעת הוא מחוסר זמן. ומעתה באמר לך משוך ותקנה לך לאחר שלשים א"כ המשיכה כבר כלתא ולכך צריך שיקנה מעכשיו וכדמסיק שם והיינו דנקנה למפרע וא"כ שפיר צ"ל משום דהוה בידו דאל"כ אכתי קשה הא בעת שמשך לא מצי לקנות דהא לא רצה שיחול רק אח"כ ואז כבר כלתה משיכתו וע"כ דבידו מועיל ומועיל המשיכה כעת. אך לפ"ז אכתי תקשה דלמה לי' לסיים הכא לאו בידו והא אף שהי' בידו מ"מ ל"מ משום דהוה דבר שלבל"ע ושם מחוסר מעשה. מיהו י"ל דר"י לשיטתו דס"ל בקידושין דף ס"ב דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ומועיל גם בדבר שלבל"ע וא"כ שפיר מחלק בין בידו לאינו בידו והנה שיטת הרשב"א דאם אמר מעכשיו לרב דס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע א"י לחזור אף קודם שבא לעולם. ולפ"ז לדידן עכ"פ כל שבא לעולם לא יוכל לחזור ע"ש וכ"כ השעה"מ פכ"ב ממכירה בהלכה ה' ע"ש ובזה י"ל הא דא"ל מסתפינא דלא תעביד לי כדעביד פומבידתאי רמאי א"ל נפלג מהשתא וקשה מה מועיל הא מ"מ יכול לחזור בו והרי כל מה דנתיירא שלא יעשה לו כפומבדיתא רמאי הוא רק שלא יחזור בו וע' תוס' ד"ה פומבדתאה וא"כ מה תיקן בשפליג לו מעכשיו ולכשיכנוס וע"כ דלא יכול לחזור בו. איברא דלפ"ז צ"ב דאכתי דלמא יחזור בו קודם שיכנוס. אמנם ז"א דאז יוכל למפסל בגיטא ובודאי לא יוכל לחזור וא"ל דיחזור בו קודם וזה לא ידע דז"א דאינו מחוייב להאמין לו וא"ל דאכתי שמא ימסור מודעה דז"א דבעינן שיכירו באונסו דל"ד למתנה דכל שלא ייבם שניהם שוים ואינו מתנה ול"ש מסירת מודעה וא"כ לא יוכל לחזור מקודם ולאחר שייבם דאז יוכל למסור מודעא דדמי למתנה שהיבם זכה בנכסים דז"א דאז שוב כבר זכה למפרע ולא מועיל חזרה אבל לשיטת התוס' דל"מ מעכשיו קשה טובא דמה הועיל במה שפליג לי' מעכשיו. אך נראה כיון דמודה ר"נ דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה א"כ י"ל דא"ל פלג לה מהשתא וזה הכניסו לביתו ומועיל דתפס קודם שחזר בו מועיל וע' חו"מ סי' ר"ט. אך לפ"ז צ"ב דא"כ למה לא יועיל אף דאינו בידו ומה בזה דהו"ל דבר שלבל"ע מ"מ אי תפס לא מפקינן מיניה ואף שתפס קודם שבא לעולם וע' בט"ז בחו"מ אך נראה דזה דוקא היכא שהחמירו משום דהוה דבר שלבל"ע ולא סמך דעתו שפיר מועיל כשתפס אבל כאן דאסור לו למכור א"כ הוה תפיסה שלא ברשות דל"מ וז"ש דאין בידו אסור למכור והו"ל תפיסה שלא ברשות וגם י"ל כיון דבעי שיתפוס מדעת המוכר והיינו מתורת מחילה כמ"ש הש"ע שם בסי' ר"ט וא"כ כאן אין בידו למחול ול"מ תפיסה ועכ"פ לחזור בו א"י דהא זה תפס והוא נתן לו רק שלא הי' בידו אבל זה בידו עכ"פ שלא לחזור ולענין זה מועיל. ובזה יש ליישב דבר רש"י שם התמוהים ועפ"י שם והנה קשה לי לשיטת המרדכי דאם אמר לכשיהי' בעולם קנה והרי כאן פירשו רש"י ותוס' דאמר מעכשיו ולכשאכנוס ואפ"ה לא קנה ואולי כאן שאני דאין בידו להקנות מעכשיו דאסור לו למכור ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ת"ל: