שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ה סימן ד׳

עוד נראה לפענ"ד לחלק דבמתנה ודאי נעשה שליח שני דל"ש כאן שמא לא תתרצה דהרי במתנה קי"ל דאמרינן מסתמא ניחא ליה וכמבואר בחו"מ סי' קצ"ה ס"ג בהג"ה דיקנה שלא בפני הלוקח משום דבמתנה אמרינן מסתמא ניחא לי' וכמ"ש בסמ"ע שם ואף שכתב הסמ"ע דבתשובת מהרי"ל משמע דאף במתנה לא ניחא באמת שהוא תמוה וע' בקצה"ח שם אבל עכ"פ מסתמא אמרינן דניחא ליה וכיון שכן ל"ש לומר דהוה מילי בזה שמא לא תרצה. עוד נ"ל דהנה צריך להבין דברי המרדכי שכתב שמא לא תתרצה האשה והא עכ"פ כיון שבעת שעשה השליח הראשון אם היתה האשה מתרצית שוב הי' נעשה שליח ולא נקרא מילי דהא הי' נעשה שליח גם מצד האשה והו"ל מעשה גמור וצ"ל כיון דלא נודע אם נתרצה שוב הו"ל מילי ואף דאח"כ באמת נתרצית מ"מ כיון דבעת עשותו השליח הו"ל מילי ל"מ מה שנתרצית אח"כ ולפ"ז זהו בקידושין דקי"ל דאף שנתרצית אח"כ מעיקרא לא היתה מרוצה אבל במתנה כל שנתרצה אח"כ אמרינן דמעיקרא בודאי נתרצה ומועיל. והנה אף שהארכתי בזה מ"מ לא אכחד קושט דברי אמת כי אין בו כדי שביעה ועוד לא נחה שקטה דעתי בזה עד יאיר ד' עיני. אמנם בגוף הענין דמילי לא ממסרי לשליח היה נ"ל דבר חדש דהנה בהא דאמרו בגיטין דף ס"ד והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ופירש"י ששליח לא נקרא רק מי שנשתלח מזה לזה שראוי לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחותך וזו אינה ראויה לחזור שלא נשתלחה אלא לעצמה ונעשית אח"כ בעל המעשה ובטל השליחות קודם שתחזור והתוס' פירשו הטעם דקודם שנעשית שליח לקבלה לא נגמר עדן השליחות שיהיה יכול לחזור אצל המשלח לומר עשיתי שליחותך ע"ש למדנו מדברי רש"י ותוס' דשליחות ל"ש רק אם יוכל לחזור ולומר עשיתי שליחותך אבל כל שלא נגמר השליחות שיהיה יכול לחזור ולומר עשיתי שליחותך ל"ש ענין שליחות ולפ"ז בשלמא אם שלחו בדבר מעשה שפיר יוכל לעשות שליח שני דהרי יוכל לחזור ולומר עשיתי שליחותך שהלך עם אותו דבר רק שא"י להלך ולעשות שקרה לו אונס וכדומה ושלחו ביד אחר אבל מ"מ חל כבר שליחותו שנעשה שליחותו ויכול לומר עשיתי כך וכך אבל כאן עיקר השליחות הי' כשיעשה היינו כשיכתבו ויחתמו וכל שלא כתבו וחתמו וצוו לאחר הרי יצאו מגדר שליח קודם שהתחילו שליחותם ולא יוכלו לומר עשינו שליחותך ואיך יפול ענין שליחות בזה שיוכלו לעשות שליח שני וז"ב לדעתי כשמש ולכך גם שליח לקבלה א"י לעשות שליח אחר דשליחותו אינו מתחיל כ"א לכשיקבל דלע"ע אינו רק מילי בעלמא ואין שם שליח עליו וא"כ איך יוכל לעשות שליח אחר והא אין עליהם שם שליח עדיין לומר חזרה שליחות אצל המשלח וז"ב ולכך גם מתנה הוה כגט דכ"ז שלא כתבו וחתמו לא התחיל השליחות עדיין וא"כ א"י לומר עשינו שליחותך ואין עליהם שם שליח עדיין שיוכלו לעשות שליח אחר כנ"ל ואף דקי"ל בטוש"ע אהע"ז סי' קמ"א דהוה ספק גט בלא חזרה שליחות אצל הבעל היינו משום דשם עכ"פ היה ראוי בתחלת שליחותו לשוב לבעל לומר עשיתי שליחותך רק שנעתק אח"כ ונעשה ש"ק אבל כאן כל דנתנו לאחרים לא הי' ראוי כלל לשוב ולומר עשיתי שליחותך ודומה למה דאמרי' בדף כ"ד גבי אשה דלא חזרה שליחות אצל בעל וכמ"ש הב"ש בסי' קמ"א ס"ק א'. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה נ"ל בטח דבמתנה כה"ג דהיינו שאמר לשליחו שיתן לפלוני והלך השליח ועשה שליח שני דכתב הקצה"ח סי' רמ"ד דדמי לקידושין דדעת הקדוש מדרוש דכל די"ל דאולי לא תתרצה חשוב מילי וה"ה בזה ולפענ"ד ל"ד דבשלמא שם שפיר כ' המרדכי דכיון דעיקר שליחות לא מתחיל רק בשעה שמקדש וכל שיש ספק אם אולי לא תתרצה א"כ בעת נתן לו המשלח הטבעת לא התחיל השליחו' וא"י לומר לו עשיתי שליחותך עד גמרו הקידושין וכל שעשה אחר לא חזרה שליחות אצל המשלח אבל כאן הרי באמת הש"ך בסי' קפ"ה בחו"מ ס"ק א' נסתפק אם במתנה שייך לומר לא חזרה שליחות אצל המשלח: