שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ה סימן ט״ו

שוב ראיתי בבית מאיר שכ' על דברי הב"ש הנ"ל דכ' בשם הראב"ד דהוה שינוי דתלוי בפלוגתת הרי"ף ורא"ש ורמב"ם שמבואר בב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ט אם אמר שהשנים יתנו לפלוני שלוחו אם יכולים למסור בעצמו ע"ש ולדעתי הדבר צ"ע דאף להרי"ף והרא"ש שם דהם בעצמם כשרים שיתנו הגט היינו משום דסוברים דרק לטירחא דידהו חייש אבל בכתיבה כל שפרט להם שם העדים ודאי אין רשאין לכתוב בעצמם. וראיה ברורה מהא דחתם סופר ועד פסול דחיישי לכיסופא דסופר ויחתמו אותו שלא צוה הבעל כדאמר בסוגיא ולפ"ז אם נימא דאין קפידא אם יכתוב איש אחר מה שלא צוה הבעל למה גזרו גזרה משום חשש זה דאינו רק פסול דרבנן לכל היותר וע"כ דכל שפרט אות אנשים בטל הגט אם חתמו אחרים ולכך גזרו משום כיסופא דסופר וז"ב מאד. אך בגוף הקושיא שהקשיתי דהו"ל חצי דבר נלפענ"ד הדבר ברור דלפמ"ש התוס' דלכך לא הוה עד מפי עד משום דהראשונים אינם רק שלוחים ועיקר הם העדים האחרונים וכיון שכן ניהו שצריכין שיעידו להם שכן צוה הבעל אבל אינו רק לראיה שאינם משקרים אבל אם נודע להם בבירור שצוה הבעל כן ל"צ לעדים ואם שמעו מפי הבעל א"צ לעדים כלל ולא אברי סהדי אלא לשקרי א"כ ל"ש בזה לומר דמקרי חצי דבר דלענין גוף החתימה והכתיבה ל"צ לעדות ול"ד לעידי אמירה ועידי קבלה דהעידי קבלה ל"מ אם לא יש עדים שמנתה שליח וש"ק צריך עדים על גוף המינוי אף דהיה נודע בבירור שרצונה לקבל גט משא"כ בעידי חתימה דא"צ לעשותם בפני עדים וז"ב כשמש לדעתי. איברא דמדברי הרמב"ן לא נראה כן שכ' שעיקר תלוי בראשונים ואחרוני' אם תשאלם יאמרו שא"י אם היא מגורשת ואם תבא היא עצמה להתיר עצמה צריכין שתי כיתי עדים הראשונים שיעידו שבפנינו אמר וב' אלו שיאמרו כתבנו וחתמנו ע"ש וכיון דעיקר הם הראשונים והראשונים לא יכלו לעשות בעצמם כ"א מפי עדים אחרונים הו"ל חצי דבר והנ"ל בזה דהרמב"ן לשיטתו דס"ל דבאומר אמרו דפסול הוא משום דבעינן כתיבה לשמה וישמעו מפי הבעל ולפ"ז למאן דמכשיר אומר אמרו ל"ל דכשר כששמעו מפי עדים הראשונים דהוה הם כפי הבעל וע"ש ברמב"ן שביאר כן בהדיא ולפ"ז א"כ ע"כ מפי עדים הראשונים חיים ושפיר הו"ל העיקר העדים הראשוני' אבל לפי שיטת הר"ן והרא"ה דאומר אמרו כשר ולא בעינן שישמעו מפיו שפיר לא הוה חצי דבר דהעדים אינם רק לגילוי מלתא שנתרצה לכתוב גט ובכה"ג לא מקרי חצי דבר כמ"ש האחרונים דכל שהם לגילוי מלתא בעלמא ל"מ חצי דבר ועכ"פ במ"ש י"ל דלכך פוסל הרמב"ם אומר אמרו אף במתנה משום דהוה חצי דבר ולא ס"ל הנך סברות שכתבתי לחלק ועיין בהגהת אשר"י פרק כל הגט שנסתפק בדעת הרמב"ם אם יש לחלק בין שטר מתנה לשטר ראיה ולא נודע טעם חלוקו ולפמ"ש יש לומר בשלמא שטר מתנה הו"ל חצי דבר דעדים הראשונים א"י לכתוב דהו"ל שינוי אבל שטר ראי' אין קפידא בדבר דהא אינו רק גילוי מלתא בעלמא שהרי אומר שכבר נתן ובכה"ג אפשר דל"מ חצי דבר אבל באמת אין חילוק כמ"ש א"ז שם ודו"ק היטב אבל אנן בדידן ס"ל דבאומר אמרו אין פסול משום חצי דבר ומטעם שכתבתי: