שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ה סימן י״א

אמנם באמת אחר העיון הדבר נכון דבאמת צריך להבין למה לא יועיל שליחו' לזה הא כיון דצוה לשלוחו שיאמר לאחר הרי האחר שמע מפי שליח הבעל שיכתוב גט והו"ל כאילו כתבו הבעל וצ"ל דכוונת הרמב"ן דכיון דבעינן שישמעו מפיו וכיון דבעינן שליחו' בכתיבה ואף להתוס' שכתבו דלא בעינן שליחות להכתיבה עכ"פ בעינן שיכתוב לשמה וכל שלא צוה הבעל לאו לשמה מקרי וכיון שכן ל"מ בזה שליחות דכיון דהקפיד' תורה שיצוה הבעל והם ישמעו מפיו ובזה ל"ש שליחות דבמידי דממיל' ל"ש שליחות וכמ"ש הרא"ש בנדרים דף ע"ב גבי לכי שמענא דבמידי דממיל' ל"ש שליחות וה"ה בזה כל דבעינן שישמעו מפיו והרי לא שמעו מפיו עכ"פ וז"ב בכוונת הרמב"ן. ומעתה בחרש דהכתיבה מורה שרצונו לזה עכ"פ מבינים מדעתו שמצוים בעצמו לכתוב ה"א דכשרים דניהו דלאו קולו מקרי ולא שמעו מפיו אבל הבינו כן מדעתו וסגי לכך קמ"ל דקולו לאפוקי מדר"כ א"ר. וראיתי בב"ש סי' ק"כ ס"ק ז' שכ' דמדפסל הרמב"ן באומר אמרו משמע דבעינן שליחות בכתיבת הגט והרי מכשיר עבד ע"כ דלא בעי שליחות ע"ש ולפמ"ש י"ל דהרמב"ן ס"ל דכיון דעכ"פ בעינן שישמע מפי הבעל שמצוה דאל"כ מקרי שלא לשמה וא"כ ל"ש שליחות בזה דעכ"פ גופו של הבעל אינו מצוה וז"ב. ולפענד"נ ראיה ברורה דלא בעינן שליחות בכתיבת הגט דלא כטור סי' ק"כ ועב"ש ס"ק א' מהא דאמרו בגיטין דף ס"ו בי תרי מיניכו נכתבו גיטא ומספק' להו אי משוי אינש ברא שליחא לגבי אבוה וקשה כיון דעכ"פ בעת אמירתו לא הוברר מי מהם נעשה שליח א"כ אין ברירה הא למה זה דומה למ"ש הרשב"א בב"ש סי' קמ"א ס"ק ס"א דאם אמרה האשה כל מי שירצה הבעל לעשות שליח יהי' שלוחי דאמרינן אין ברירה וה"ה בזה וע"כ דלא בעינן שליחות בכתיבת הגט [ואולי משום זה פירש הטור סי' קמ"א ובש"ע שם סכ"א דקאי לענין שליח להולכה] וכן יקשה מהא דאמרו בעשרה כתבו דאחד כותב ושנים חותמין כמבואר סי' ק"כ ס"ז ח' וקשה ג"כ הא אין ברירה וע"כ דל"צ שליחות ולדברי הטור צ"ל דל"ש כאן ענין ברירה דברירה ל"ש רק בדבר שצריך לומר הוברר הדבר למפרע משא"כ בזה שא"צ רק שיהי' נברר מכאן ולהבא ובעת כתיבה בעת שצריך שליחות כבר הוברר הדבר למפרע. ומצאתי בשו"ת נוב"י באהע"ז סי' צ"א שהעיר בזה ונהניתי אלא שמה שחקר בגוף הדין אם יכולה אשה למנות שליח בכה"ג במחכ"ת לא זכר שם דברי הרשב"א שנסתפק בזה מטעם אין ברירה. אמנם עדיין יש ראיה דהרי באומר אמרו לדעת הפוסקים דמכשירין הוא לשיטת מהר"ם אלשקר אף בלא ייחד לסופר פ' ורק שאמר אמרו לסופר שיכתוב והרי כל שלא ייחד לסופר ולעדים א"כ אף דנימא דמילי ממסרי לשליח הא עכ"פ כל שלא ייחד לשליח הוה כאומר כל הרוצה לכתוב שדעת התוס' דלא מועיל וכמ"ש התוס' בגיטין דף ס"ו ד"ה כל השומע קולי וגם כאן כן ואיך מועיל והא בעינן שליחות: