והנה לפי שיטת הרמב"ן דאומר אמרו פסול משום דכיון דבעינן לשמה והרי לא שמעו הסופר והעדי' מפי הבעל ובעינן שישמעו מפיו ק"ל מהא דאמרו בגיטין דף ע"ב ישמעו לאפוקי ממודה ר"י באומר אמרו קולו לאפוקי מדר"כ אמר רב וקשה לפי דבריו כיון דכבר אשמעינן מישמעו לאפוקי ממ"ד מודה ר"י באומר אמרו ולשיטת הרמב"ן עיקר הפסול משום שלא שמעו מפיו וא"כ ממילא נשמע לאפוקי מדר"כ א"ר דניהו דכ' הוא מ"מ בעינן שישמעו מפיו וכתיבה אינו הגדה בפה כדקאמר שאני עדות דרחמנ' אמר מפיהם ועיקר מעלה דכתיב' הוא רק לראיה שמתרצ' ומבין שמגרש והרי באומר אמרו ודאי צוה לשני עדים שיגרשו עדיף מכתיבת חרש ואפ"ה פסול דבעינן שישמעו מפיו ומכ"ש בכתיב' דל"מ דסוף סוף לא שמעו מפיו ובעינן שהסופר והעדי' ישמעו מפיו ועיין בתוס' גיטין דף ע"א בד"ה אמר ובדף ע"ב שם ד"ה קולו:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ה סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.