שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ב סימן ז׳

וראיתי בספר בית מאיר בסי' ל"ו סעיף יו"ד שהביא דברי המהר"ם מינץ ז"ל סי' ב' ודייק מדבריו דיכול אדם לעשות שליח לאבי קטנה שיקדש לו בתו הקטנה וע"ז תמה דהיאך נעשה שליח של זה לקדש לו בתו הקטנה והרי השליח קונה ומקנה לעצמו הכסף הקידושין שקבל ולא יצא מרשותו וע"כ לא נסתפקו בש"ס רק אם נעשה האב שליח לבתו בוגרת היינו ש"ק אבל לבתו הקטנה שיהיה שליח המקדש לא ע"ש. וזכורני שהא"מ שם דחה דבריו וכעת אינו לפני אבל לפענ"ד הדברים כפשטם דהוא מקנה לו הבת ובשלמא שליח דעלמא א"י לקנות החפץ דהחפץ כבר הוא ברשותו משא"כ כאן מה ענין כסף קידושין לקנין האשה והרי כשלא הי' עושה לו שליח כלל והיה נותן כסף קידושין לאביה הי' מועיל ולמה יגרע במה שעשהו שליח שיקדש לו בתו הקטנה דכל שקיבל כסף הקידושין נתקדשה לו ונתקיים השליחות וז"ב ופשוט ועיין בקידושין דף י"ט דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך וכתב שם דאף דאין שליחות לקטן לזכותו לטובתה נעשית שליח האב לקבל קידושיה והרי היא קונית ומקנית כאחת ואף יש לדחות משם זכר לדבר איכא. ולפענ"ד ראיה ברורה לזה מהא דאמרו בנדרים דף ל"ח ע"ב דהמודר הנאה מחבירו מותר להשיא לו בתו ומוקי לה בבתו גדולה ומדעתה ופירש הר"ן דהיינו דוקא מדעתה אבל מדעתו של החתן שעשהו שליח אסור דקא מהני ליה. וא"כ משמע משם דה"ה בקטנה ונערה דאינו אסור רק מטעם דמהני לי' אבל מצד השליחות היה שרי ושייך שליחות בזה. הן אמת דמכאן תמוה לי מ"ש הרשב"א בסי' ל"ו ס"ו באהע"ז שם דאין לאב להיות שליח לקבל קידושין לבתו בוגרת ועיין בח"מ שם דגם בשליח להולכה אוסר הרשב"א להיות שלוחו לקדש בתו בוגרת והרי כאן מבואר דמותר להשיא בוגרת ומדעתה ומשמע דיכול להיות שלוחה ושלוחו אם לא היה מודר הנאה מחבירו והיא תימה גדולה שלא העירו בזה ולדחוק דדוקא משיאו הוא דמותר דל"ש הגזירה אבל לא לקדשה צ"ע דא"כ היאך הי' הקידושין וצריך לדחוק דהקידושין ע"י ביאה או דהקידושין הי' קודם וכ"ז דוחק לא ישוער ואילו הי' דברי הרשב"א ברורים בטעמם היינו צריכין לדחוק בדחק ע"ג דחק כי כן החיוב והמשפט ליישב דברי מאור הגולה הרשב"א ז"ל. אבל באמת כבר בא הרא"ש וצווח עליו ועי' ב"ש וח"מ שם ובגליון הש"ע שם כתבתי דהדבר מבואר להיפך בדברי הרשב"א בחידושיו בעצמו והובא בבדק הבית סי' ל"ז. וע"כ לפענ"ד הדבר מבואר בש"ס נדרים הנ"ל וצע"ג. אחר זמן רב מצאתי במלמ"ל פ"א משלוחין ה"ה בסופו כתב ג"כ דמהך דאלמנה משמע דא"י לקנות לעצמו וע"ש מ"ש ראיה מה"ה פ"ו דלא יקנה לו בפת של עצמו דאין שליח קונה ומקנה והוא מה"ט דשליח א"י לקנות לעצמו וכוונתו להלכה כ' שם. ולפענ"ד י"ל דאף אם נימא דאין השליח יכול לקנות לעצמו מ"מ יכול להקנות לו פת של עצמו לעירוב דלא בעינן רק שישתתף בפת והרי מ"מ יש לו זכות באותו פת ולא בעי שיצא מרשות לרשות וצ"ע על הה"מ: