שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ב סימן ו׳

ובזה מיושב הא דאמרו כמאן כרשב"ג והקשה הפר"ח דלמא כת"ק וכאן שאני שעובר על ב"י. ולפמ"ש א"ש דלת"ק שוב יקשה אם נימא דכת"ק אתיא כדאמר רב יוסף בעצמו וכדאזכרי' אביי והיינו דע"כ לנכרים דאי לישראל לשקלי' לנפשיה וכמ"ש התוס' ד"ה מאי לאו ואם נימא כת"ק יקשה דלמא באמת לישראל ולשקלי' לנפשיה אסור משום חשדא וע"כ דכרשב"ג אתיא והו"ל משיב אבידה ול"ש חשדא וע"ז משני דבזה גם הת"ק מודה דנפסד לגמרי ולעצמו שייך חשדא ולא כמ"ש לעיל. ויש ליישב בזה הקישור שבש"ס ואין להאריך ודו"ק. והנה במה דמבואר באהע"ז סי' ק"ג דאלמנה ששמה לעצמה אינה כלום דמאן שם לך ראיתי באבני מלואים שהביא דברי הר"ן דלמד מזה דשליח א"י לקנות לעצמו וע"ז הביא שבש"ך סי' קפ"ב הביא פלוגתא בזה דלא חזרה שליחות אצל הבעל וע"ז תמה הא"מ דא"כ דספיקא הוה למה פסק דלא הוה מכירתה כלום הא הוה ספק והוא מוחזקת בנכסים. והנה דבריו תמוהים מאד דהרכיב דברי הש"ך והש"ך לא כתב ע"ז וכאן אף דנימא דלא בעינן חזרה שליחות אצל הבעל מ"מ לא מועיל דהא בעינן הוצאה מרשות לרשות וכאן לא היה כן דהשליח קנה לעצמו וכמבואר בחו"מ סי' קפ"ב ס"ב והש"ך בס"ק א' לא הביא המחלוקת רק מי שעשה שליח למכרו ואחד עשה להשליח שליחו לקנות אי מועיל מטעם חזרה שליחות אצל הבעל. ובאמת בד"מ לא נהירין דברי הש"ך וכמ"ש במחנה אפרים הלכות שליחות סי' ד' והארכתי בזה בתשובה אבל מה ענין זה לשליח שמכר לעצמו דזה מטעם שלא היה הוצאה מרשות לרשות ועיין מחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ק' וע"כ הדברים תמוהים שהרכיב הא"מ שני דברים מתחלפים ויטול מה שחידש בזה במחכת"ה: