שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״ב סימן ב׳

מ"ש להקשות בהא דאמרו בפסחים דף י"ג במעשה דיוחנן חקוקאה ונשקליה לנפשיה והקשית דהא קי"ל בחו"מ סי' קפ"ה סעיף ב' שאין השליח יכול לקנות לעצמו ומשום שאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהרי במקום בעלים הוא עומד ואם כן היאך יכול לקחת לעצמו דאין מי שיקנה לו כיון דב"ד הדיוטות לא הי' יכולין להחזיקו כמ"ש התוס' ומה שנתן לו רבי רשות לא היה מועיל כל שלא שמוהו כמ"ש התוס' שם ואם כן לפי זה לא הי' מועיל שיקנה לו הרשות כיון דלא יצא מרשות בעלים. הנה יפה הקשית. והנה לפמ"ש הסמ"ע סי' קע"ה ס"ק כ"ו דכל דאין המוכר רוצה לחזור בו מועיל ע"ש א"כ לק"מ. אבל באמת אין דבריו מוסכמים ועיין מחנה אפרים הלכות שלוחים סי' כ' מ"ש בזה ולפי דבריו גם כן יש מקום ליישב. אך לפענ"ד היה מקום לומר כיון דשם זכות הוא לבעל הפקדון שימכור חמצו ומשום השבת אבידה נגעו בה א"כ פשיטא דאנן סהדי שגמר להקנות לכל מי שירצה ואף השליח בכלל ובכה"ג כ"ע מודים דהשליח יכול להקנות לעצמו ועיין במח"א שם. והנה לכאורה רציתי לומר דבר חדש דלפמ"ש הרשב"ם בב"ב דף פ"ה ברשות הנפקד שהחפץ מונח בו הוה רשות שנקנה להמפקיד ולפי זה אחר שקנה לעצמו הרי הוא מוציא מרשות לרשות שבתחלה היה הדבר מונח ברשות המפקיד ועכשיו הוציאו מרשות לרשות ואף שהמהרי"ט בראשונות סי' ס"ה חלק על דברי רשב"ם כבר הארכתי במק"א ליישב דברי הרשב"ם. וראיתי בקצוה"ח סימן קפ"ט שהקשה לשיטת הרשב"ם בהא דמוקי בע"ז דף ס"ג כגון דקאי בחצירה והקשה היאך קנוי לה והא הוה רשות המפקיד ולא הבינותי דפשיטא דכל שאמר לתנו לה כלתה רשותו והדר רשותה לעצמה ובדיבור יכול להסתלק ובפרט דלא נעשה חצר שלו רק בעת שהפקדון שלו מונח בידו וכל שמקנה לו החפץ ממילא הדר רשותה לכאשר הי' וכמ"ש המהרי"ט בהדיא דהו"ל כחצרה וגיטה באין כאחד ומ"ש הקצוה"ח לדחות דבריו אינו נראה. ובזה מיושב כל קושיות הקצוה"ח שם על שיטת הרשב"ם דגם רשב"ם באמת מודה דכל שמסתלק מהיות נפקד שלו שוב הדר הרשות לכאשר היה וז"ב מאד. ומ"ש הקצוה"ח דכל שלא נתן לו שטר לא נקנה להנפקד רשותן לא הבינותי דאטו נקנה לו הרשות למפקיד לגמרי עד שיצטרך להחזיר ולהקנותו הא אינו נקנה לו רק בשביל שהחפץ מונח בו ומשועבד לו להמפקיד בשביל שמירת החפץ וכל שנסתלק משמירת החפץ ממילא נקנה לו רשותו כבתחלה ול"ד לעבד שקנוי לרבו קנין הגוף ולא יוכל לסלק עצמו בדיבור בעלמא רק בשטר וכדאמרו ע"ע גופו קנוי אבל כאן אינו רק כשעבוד בשביל שמירת החפץ וז"ב ופשוט. והארכתי בזה מפני כי הרב הקצוה"ח הבין בפשיטות להיפך ולמען ברר הדברים הוצרכתי להאריך. עכ"פ מיושב קושיות מעלתו בפשיטות. שוב יגעתי ומצאתי במהרי"ט בראשונות סי' צ"ג שהקשה קושית מעלתו ונדחק שם דמפני תקנת השבת אבידה נגעו בה ותקנו שיהי' יכולין לקנות לעצמן ע"ש ולפענ"ד כמ"ש וגם בפשיטות ל"ק דע"כ לא כתבו התוס' דב"ד הדיוטות ל"ח הוא רק משום דמסיק הש"ס מפני חשדא וא"כ ל"מ ב"ד הדיוטות וגם רשות רבי לא מועיל כל שלא שמו כמו שנראה מלשון התוס' שם אבל לפי הה"א שפיר מקשה ונשקליה לנפשיה דהא מועיל רשות רבי ע"ש ודו"ק וכמדומה ששמעתי מהרב הגאון מ"מ וראב"ד ד"ק בראד מהר"ש קלוגר נ"י שכתב שמש"ה דקדק רש"י וכתב שיאכלנו ומשלם דמיו ולא כתב שיקנה ויבטל ומניחו לאחר הפסח משום דלזה לא מועיל הקנין רק אם יאכלם שפיר ישלם דמיו ודפח"ח. ומ"ש המהרי"ט שם מהא דלא חזרה שליחות אצל הבעל עיין בש"ך סי' קפ"ה ס"ק א' ובמחנה אפרים הלכות שלוחין סימן ד' שכתב דבממון אין ענינו להך דחזרה שליחות אצל מי שנשתלח לו ע"ש ובמהרי"ט סימן קכ"ז בראשונות נראה כהש"ך ובמק"א הארכתי בזה אבל עכ"פ הש"ך לא מיירי רק אם יכול להעשות שליח למוכר וללוקח ובזה נסתפק אם הוה לא חזרה שליחות אצל המוכר ועיין באבני מלואים סימן ק"ג ס"ה שהביא דברי הש"ך לענין אם יכול לקנות לעצמו וזה אינו וע"כ קושייתו על הש"ך ל"ק אבל מדברי המהרי"ט נראה שגם לענין לקנות לעצמו נוכל לומר הטעם דלא חזר השליחות אצל המוכר וזה צ"ע. ועוד יש לומר דלכך יוכל לקנות לעצמו דהרי כאן היה סמוך לאיסורו דהמתין עד שעה ד' והרי בב"ק דף מ"ו הקשו מכי מטי עידן איסורא אייאושי קמיאש וכתבו האחרונים דע"כ הכוונה סמוך לאיסורו דבעידן איסורו שוב לא יוכל לייאש עצמו דל"מ ביטול לאחר זמן איסורו וכיון שהיה סמוך לאיסורו שוב הבעלים נתייאשו ויצא מרשותם לרשותו וכאן ל"ש דזה אינו רוצה לקנות דבאמת הוא קונה לעצמו שיאכלם בעודו היתר וא"כ לא שייך לומר דלא יצא מרשות הבעלים דהבעלים ודאי נתייאשו וזה רצה לקנות כנלפענ"ד ודו"ק. ומן האמור נראה במעשה שאירע שאחד היה משולח מסוחר אחד שיקנה לו יי"ש רק כשמיד שקונהו שוב הוא ברשות הבעלים ואין רשות ביד השליח למוכרו ובתוך כך הגיע הפסח והבעלים לא הודיעו מה יעשה. ולפמ"ש פשיטא דיכול השליח למכרו דאנן סהדי שבודאי יתרצו הבעלים במכירתו וע"ז לא מקפיד דהא לא יהיה ראוי לו וגם מכי מטי עידן איסורא מייאש עצמו ונעשה של השליח ויכול למכרו ועיין סי' תמ"ג ודו"ק: