שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ״א סימן ב׳

בהיותו פה והי' מדי עובר ויסור אלי וכה הראני מ"ש התב"ש בס"ס י"ז ס"ק י"ג דבמסוכנת לא מועיל העמידוה אחרים אע"ג דהלכה אח"כ ולא יצאת מחזקת מסוכנת דניקל טפי ללכת מלקום בעצמה ע"ש ודייק לה מלשון הא"ז וראב"ן דכתבו עד דקיימא אכרעא ממילא משמע דהעמידוה לא מועיל וע"ז תמה מעלתו דמנ"ל דין זה דהא בנפלה מועיל העמידוה אחרים והלכה כמ"ש הש"ך סי' נ"ח ס"ק ו'. והנה השבתי לו דיש חילוק בין מסוכנת לנפילה דבנפילה דל"ח רק לריסוק אברים וכל שהלכה אף שהי' ע"י העמדת אחרים מ"מ הרי יצאה מחשש ריסוק אברים דהילוך מוציא מידי חשש ריסוק אברים אבל כאן שהחשש היא שהיא מסוכנת שהיא נוטה למות וכל שעמדה הרי ראינו דיש לה כח לעמוד ולכך כל שלא עמדה מעצמה רק שהעמידוה אף שהלכה מה מועיל ההילוך הלא ניקל ללכת מלקום בעצמה ועוד לא יצאתה מחשש מסוכנת. וע"ז השיב לו דאף שחילוק נכון הוא מ"מ הרי בסי' כ"ח ס"ו בהג"ה כתב דאם הלכה ואח"כ אינה יכולה לילך דינה כשאר מסוכנת הרי דבנפילה איכא חשש מסוכנת ואפ"ה מועיל הילוך אף שהעמידוה אחרים וקשה על התב"ש דהחמיר בזה. והשבתי לו דבאמת בנפילה עיקר החשש הוא משום ריסוק אברים וע"ז מוציאה הילוך מירי החשש אבל כל שאינה הולכת אח"כ א"כ ראינו בה ריעותא שאינה הולכת יפה וחיישינן דלמא מסוכנת היא אבל לא שהנפילה יש בה חשש מסוכנת רק שע"י שאינה הולכת אח"כ יש לחוש למסוכנת והוה דומיא דמחזיקין מאיסור לאיסור ואף הסוברים דלא מחזיקין מאיסור לאיסור כאן שאינה הולכת יש חשש מסוכנת בלא נפילה כלל מחמת הריעותא דלא הלכה אח"כ וז"ב לדעתי. והנה כ"ז אמרתי לפום רהיטא מבלי עיון בספר. אח"כ עיינתי בספר ב"י וראיתי מקור הדין של הרמ"א בהג"ה היא שו"ת מהרי"ק סי' ס"א והשו"ת מהרי"ק אינו ת"י אבל הב"י מביאו ושם ביאר ד' חילוקים בזה וכתב דכל שהלכה ואח"כ אינה הולכת אין בו משום נפילה רק משום מסוכנת ע"ש הרי בהדיא כמ"ש דכבר יצא מחשש נפילה ולא נשאר רק חשש מסוכנת. ובאמת שגם מצד הסברא דעת תורה ודעתי נוטה החילוק מבואר בין חשש מסוכנת לחשש נפילה דבנפילה אמרו בש"ס דהלכה מוציאה מידי זה החשש ועדיף מעמדה לענין בדיקה וא"כ שפיר כל שהלכה אף שהעמידוה ע"י אחרים מ"מ ע"כ לא נתרסקה אבריה דא"כ לא היתה הולכת אבל במסוכנת לא נזכר כלל הליכה ועיקר תלוי בעמידתה וכיון שעמידה ע"י אחרים לא מועיל כמ"ש הראב"ד וכן קיי"ל בסי' י"ז וא"כ מה מועיל ההליכה הא אף כשהולכת כיון שניקל ההליכה מעמידה אין עוד ראיה ששבה לאיתנה ולכחה הראשון. איברא דלפ"ז יקשה דא"כ מאי קאמר בזבחים דף ע"ד כלהו כר"ל לא אמרו סברו עמדה א"צ מעל"ע הלכה א"צ בדיקה ואמאי לא קאמר דמיירי במסוכנת שהעמידוה ע"י אחרים והלכה דל"מ לשיטת התב"ש והרי הש"ך סי' כ"ח ס"ק ט"ו הוכיח דלא כב"ח דסובר דהעמידוה והלכה לא יצאתה מחשש נפילה וע"ז תקשה דא"כ לוקמה בהעמידוה ע"י אחרים דל"מ הילוך. ולזה כיון הש"ך במ"ש והכי מוכח בש"ס זבחים דף ע"ד ולשיטת התב"ש דבמסוכנת ל"מ הילוך א"כ י"ל דנתערב במסוכנים שהלכה ע"י עמידה שהעמידוה דל"מ ובשלמא על המהרי"ק ל"ק דלוקמא כשלא הלכה אח"כ דיש חשש מסוכנת דכיון דלא הלכה אח"כ שוב ניכרת היא ואם עמדה והלכה אח"כ שוב יצאתה מחשש מסוכנת אבל אם נימא דהעמידה והלכה ל"מ קשה והיא לכאורה תשובה ניצחת על התב"ש. ואולי י"ל כיון דס"ל שם דעמדה א"צ מעל"ע כלל והלכה א"צ בדיקה א"כ בהעמידה והלכה דגרוע עכ"פ מועיל מעל"ע: