שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ׳ סימן ז׳

והנה בגוף הקושיא של הרבני הנ"ל מדברי התוס' הנ"ל עוד לאלקי מילין דהנה דברי התוס' ביבמות דף ס"ח הנ"ל צ"ב שכתבו דהשתא דאתי קמן הוא בן ט' וכבר הבאתי דברי המהרי"ט דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא וראיתי להמח"א הלכות אישות סי' ג' שכתב דהכוונה של התוס' היא למ"ש הרשב"א והר"ן לענין גבינות דכל דא"א לומר דבאותה הרגע יצא מחזקה קמייתא מחזיקין למפרע עד שעה שנודע בבירור וה"ה כאן דהרי הוא בן ט' לפנינו זה כמה ע"ש. ולפ"ז מיושב היטב הקושיא הנ"ל דהרי הר"ן הקשה על עצמו ממומין דלא מחזיקין למפרע וכתב דשאני התם דרשויות מחלקין ולפ"ז כאן דעד בן י"ג הוא ברשות האב ועכשיו הוא יוצא מרשות אביו בכה"ג אין מחזיקין למפרע אף דלא נודע אימתי יצא מרשותו וז"ב. ומן האמור נראה סתירה למ"ש הפ"י בגיטין דף י"ז במ"ש התוס' דהרי גרושה לפניך דהכוונה דלא נודע מתי יצאה מרשותו. ולפמ"ש א"א לומר כלל דשם ג"כ יש שינוי רשויות דעכשיו היא גרושה ומעיקרא ברשות בעל ודו"ק. אמנם אחר העיון יש לדחות דל"ד למ"ש הר"ן דבשלמא במומין אם נרצה להחזיק שהמומין אלו הי' ברשות אב א"כ שפיר הו"ל מרשות לרשות אבל כאן אנו רוצין להחזיק שכמו שהיא עכשיו גרושה והיא ברשות עצמה כמו כן היתה מקודם א"כ אדרבא אנו רוצין להחזיקה בעת לידת הספק כמו שהיא עכשיו בבירור א"כ ל"ש שינוי מרשות לרשות דהרי כעת בודאי נשתנה הרשות ושפיר כתב הפ"י דכל שא"א לומר שעכשיו יצאת מחזקתה מחזיקין למפרע. ובזה ממילא הן נסתר מחמתו גם מ"ש בישוב קושיות המשכיל הנ"ל בתוס' קידושין הנ"ל. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דדעת הראב"ד דגט מאוחר כשר מיד ותמה הב"י סי' קכ"ז דאכתי שייך משום בת אחותו ומזמן הגט אין ראי' שהרי ראינו שהוא מאוחר. ולפמ"ש א"ש דבזה יקשה נוקמא בחזקת א"א ול"ש תירוץ התוס' דהרי גרושה לפניך דהרי חזקה דהשתא ל"מ נגד חזקה דמעיקרא וכאן ל"ש תירוצו של הפ"י דכאן הוה מרשות לרשות דבאמת גם עתה יש לומר דאינה מגורשת אם התנה בפירוש שלא תתגרש עד הזמן הכתוב בו ורק דאם אמר שתתגרש בו מיד מועיל להראב"ד אבל עכ"פ חזקת גרושה לפנינו ל"מ דבאמת בעת לידת הספק יש מקום לומר דניזל בתר חזקת א"א דמעיקרא וא"ל דיצאת מחזקתה הראשונה במה שנתגרשה דאדרבא נימא דלא יצאתה מרשות הראשון ומרשות לרשות לא אמרינן דחזקה דהשתא מועיל וכיון שאין לפנינו שינוי רשות בבירור פשיטא דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא וז"ב ודו"ק היטב כי הוא ענין עמוק. והנה בהא דאמר רב דא"נ לכנוס דאימר יצרו תקפו ור"א אומר נאמן לכנוס ומטעם דמרתת והיינו שהאב לא יחפה עליו ויכחישנו. ולפענ"ד הי' נראה דבר חדש דהוא ירא שמא האב לא יכחישנו ויסבור שזה שקידשה וא"כ מה יעשה בביאה הא יהיה מוכרח לבא עלי' ב"ז דאב מקבל קידושי' והוא טען שקדש כבר ובשלמא לגבי אשה תחפה עלי' ותתקדש שנית אבל אב לא יחפה ורב ס"ל דחיישינן ליצרו תקפו ויבא עלי' ב"ז דהא יתבייש לקדשה שנית ע"י אביה. ובזה י"ל דלכך ביש אחר גם רב מודה דארתותי מרתת והיינו דאם אין אחר הוא חושב שהאב משקר ולא קידשה כלל לשום אדם ורוצה לצער בתו וא"כ אין כאן רק ב"ז בלא קידושין אבל כל שבא אחד הוא חושש שמא באמת קדשה האחר והיא א"א ואסורה לו וזה אינו רוצה לעבור בשום פנים ועיין ס' ב"ש סי' ל"ז ס"ק מ"ז דקשה ליישב הסוגיא להפוסקים דס"ל דצריך לקדשה שנית. ולפמ"ש א"ש דאדרבא כיון דצריך קידושין שנית שוב ל"ש דמרתת דהא יכול לקדשה שנית וצ"ע בכ"ז כי הוא פירוש חדש וע' ח"מ ס"ק י"ב דע"א אינו נאמן בדבר שבערוה כל שיש אחד שמכחישו ועיין ב"ש ולפענ"ד נראה כאן אף באתחזיק לא"א מ"מ כיון דלפי דברי העד מעולם לא נתחזקה לא"א רק לזה שקדשה א"כ ע"א נאמן ואינו נקרא ע"א במקום חזקה כמ"ש בשו"ת מיימוני הלכות אישות סי' ג' ומשמע דגם בדבר שבערוה מהימן רק דכל דיש מכחיש הו"ל ע"א בהכחשה ולא מהימן גם י"ל דכל דיש שנים עכ"פ מקרי אקבע איסורא דהו"ל כחתיכה משתי חתיכות ודו"ק: