שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ׳ סימן ה׳

ומה שהקשה הפ"י האיך נאמן העד נגד חזקת איסור דאתחזקא בא"א לגבי כל העולם נ"ל הדבר נכון דהנה בהא דאמרו דע"א נאמן באיסורין ואמרו בריש גיטין ה"מ דלא אתחזיק איסור ולא היתר והקשו הקדמונים דנילף מאשה דאתחזיק איסור נדה ואפ"ה נאמנת וספרת לה לעצמה וכתב הרמב"ן דש"ה דמתוך שנאמנת לגבי עצמה נאמנת גם לחברתה דהיינו לגבי בעלה ע"ש ולפ"ז אני אומר גם כאן דבשלמא בכל עד ל"ש לומר דמיגו דנאמן לגבי עצמו דאדם נאמן לטעון ברי נגד חזקה וכמ"ש הרשב"א והובא בפ"י בכתובות כ"ב באורך משום דעד דעלמא אינו מעיד לגבי עצמו ורק לאחרים ושפיר אינו נאמן לגבי אחרים נגד החזקה אבל כאן דהוא בע"ד בעצמו א"כ לגבי עצמו ודאי נאמן לטעון ברי אף שהוא נגד החזקה רק דלגבי אחרים הוחזקה באיסור א"א בזה שפיר סמכינן על חזקת אאחו"ל דנאמן לגבי עצמו נאמן גם לאחרים וז"ב מאד ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ. ומידי שוטטו עיני בסוגיא שם אמרתי להודיעך מה שנתחדש לי בהא דאמרו שם כי הימניה רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא הימניה והנה קושית הפנ"י מפורסמת דהא כיון דנאמן לקידושין שוב אתחזקה בא"א וממילא דנאמן גם לסקול אח"כ כיון דכבר אתחזיק האיסור וכמו בע"א דנאמן כל שאתחזיק איסור על פיו ע"ש שהאריך הרבה בזה. ובחידושי כתבתי בזה כמה דברים. וכעת נ"ל דל"ד דבשלמא בע"א דהא דאינו נאמן הוא משום חשש שאומר שקר או בדדמי שפיר שייך לומר דכל שאתחזיק האיסור על פיו דע"ז נתנה לו התורה נאמנות ממילא שוב נתחייב מיתה על ידו דכל דידענו שזה אסור שוב נסקל ע"ז אבל כאן באמת האב אינו נאמן בשום מקום ולאו משום דהוא משקר דכל קרובים אף משה ואהרן אינם נאמנים ורק כאן חידשה תורה דהאב נאמן לומר שנתקדשה וא"כ זה לענין איסור אבל לקטלא אינו נאמן וא"כ מה מועיל מה שכבר הוחזק אטו אנן חשדינן לי' למשקר הא כשידענו שאינו משקר התורה לא נתן לו נאמנות ע"ז וזה מה דאמרו כי הימניה רחמנא לאב לענין איסור ולקטלא לא המניה וז"ב מאד. איברא דבאמת צריך להבין דהיאך אפשר לסקלה הא הו"ל התראת ספק דהעדים לא ידעו כלל מי ומי המקדש דהא כאן מיירי שאמר האב שקדשה וא"י למי א"כ דלמא הבועל הוא המקדש ואף דאחד בא ואמר קדשתיה ונאמן מ"מ למות אותה בשביל זה ודאי אינו נאמן וא"ל דהא צריך שיקבל לזה התראה דז"א דכל שיכול לומר ששחקתי בך ואני הוא המקדש ל"מ מה שקיבל התראה וכעין זה כתב הפ"י בגיטין דף י"ז בסוגיא דבת אחותו וצ"ל דמיירי כשאומר האב ברי לי שאין זה בעלה וכ"כ בחידושי ריטב"א בהדיא ולפ"ז כיון שלקטלא לא המניה לאב שוב לענין זה אינו נאמן וא"כ ממילא לא נסקלת עי"ז דלא הוחזק לזה דבתחלה אמר שא"י למי קדשה ועיקר המיתה בא ע"י שאומר האב שאין זה בעלה ולזה לא המניה התורה לאב וז"ב. ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו הא כתיב באותה פרשה דאת בתי נתתי לאיש הזה וסקלוה אלמא דנאמן גם לקטלא. ולפמ"ש א"ש דשם דאמר את בתי נתתי לאיש הזה שפיר מהימן גם לסקילה דהו"ל אתחזיק איסורא ודו"ק ובזה מיושב הא דאמרו בכתובות דף כ"ב דמנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר שנאמר את בתי נתתי לאיש אסרה הזה התירה והקשה ההפלאה וכבר קדמו הרשב"א דלמא האב אינו נאמן ורק המקדש נאמן לומר אני קדשתיה ולפמ"ש א"ש דבשביל המקדש בודאי לא הי' סוקלין אותה אח"כ רק בשביל האב ודו"ק היטב: