שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ׳ סימן ד׳

ובזה י"ל דהא דאמרו לרב כיון דאיכא אחר בהדי' ארתותי מרתת והקשו בתוס' דהא אדרבא ע"כ אחד משקר ולא מרתת ולפמ"ש י"ל דבזה מרתת עכ"פ מפני העדים של חבירו שהוא יודע בעצמו שלא קידש ומרחיק עדותו אבל דלמא השני קדשה באמת והעדים יבאו ויענו כחשו בפניו שבאותו יום קדשה חבירו באמת ויתגלה שקרו וזה ברור. והנה הפ"י האריך כאן להקשות דאמאי יהיה נאמן לרב ליתן גט ולר"א לכנוס והא ע"א במקום חזקה לא מהימן וכ"ש במקום רוב וא"כ ניזל בתר רובא דעלמא דלא נתקדשה לזה רק לרובא דעלמא שקדשה אחר ע"ש מ"ש בזה דהוה כמברר המיעוט מתוך הרוב ובמק"א הארכתי בזה אמנם כעת נראה לפענ"ד דאין מקום לקושייתו כלל דנ"ל ברור דע"כ ל"ש לומר דע"א אינו נאמן במקום חזקה ורוב רק עד"מ שכל הרוב הוא ההיפך המיעוט כגון שיש רוב טרפות לפנינו ומיעוט כשירות וע"א אומר שהוא כשר שפיר אמרינן דאינו נאמן דמוציא מהרוב אבל כאן היאך שייך לומר דרובא דעלמא קדשה הא ע"כ כלם לא קדשו ורק אחד מרובא דעלמא ומ"ל זה הפרט או זה הפרט ובמה נשתנה האיש הלז שלא יהי' אחד מרובא דעלמא מאיש אחר ובשלמא היכא שכל הרוב הוא נגדו שפיר אינו נאמן עד"מ ברוב פסולין והוא בא ואמר שנבעלה לכשר ע"ז י"ל כיון דכל פרט מהרובא דעלמא הוא פסול ועד בא להוציא הבועל הלז מכלל רובא דעלמא שרוב פסולין אצלה ואינו נאמן אבל הכא שע"כ אחד מרובא דעלמא קדשה ולא שנים וא"כ הוא אומר שזה הוא האחד מרובא דעלמא ולמה איפוא לא יהיה נאמן וז"ב לדעתי כשמש. ובזה מיושב היטב הא דאמר הש"ס תנן רצו אחד נותן גט ואחד כונס תיובתא דרב והקשה בריטב"א דלמא לאו משום נאמנותו כונס רק משום שחברו גרשה וע"ז נאמן לרב. ולפמ"ש א"ש דע"כ כל הנאמנות גם לענין גט אף דהוה נגד הרוב משום דבמה יצא הוא מכלל הרוב יותר מאחר וכיון שכן אם נימא דמחמת נאמנותו של חבירו א"כ ע"כ אתה מחזיק שחבירו הי' מקדשה באמת ושוב אינו נאמן הוא לומר שהוא קדשה מכח דהוא מהרוב דהא ע"כ אתרע רוב שלו דהא חבירו היה ג"כ מהרוב וע"כ דבאמת אנן מאמינן ליה שהוא מהרוב ושפיר קשה לרב ודו"ק. אך לפענ"ד קשה להיפך דאדרבא נימא דהוא מרובא דעלמא דלא קידשו דרק אחד קידש והרוב לא קדשה וא"כ גם בזה ניזל בתר רוב העולם דלא קדשו וצ"ל דע"ז שוב שייך החזקה דאין אדם חוטא ואתרע לה רובא כיון דעכ"פ לענין לתת גט נאמן בשביל החזקה דאאחו"ל א"כ אתרע לי' הרוב דרוב העולם שלא קדשו אומרים שלא קדשו והוא אומר שקדש ורוצה לגרשה ולהתירה עי"ז וא"כ שוב כיון דלגבי' אתרע הרוב שוב נאמן לרב לתת גט ולרב אסי אף לכנוס. ובזה מיושב קושית הריטב"א הנ"ל דשפיר מקשה מהא דאחד נותן גט ואחד כונס לרב דא"ל דמחמת הגט של חבירו הוא מותר לכנוס דז"א דא"כ יקשה לימא דחבירו שגירש יש לו חזקה דאאחו"ל א"כ אתרע לי' רובא דעלמא אבל הוא שרוצה לכנוס וא"כ אין לו הך חזקה שוב נוקמא אותו ברובא דעלמא דלא קדשו וז"ב ודו"ק: