שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק כ׳ סימן ב׳

אשר שאלת בהא דאמרו קידושין דף ס"ג ע"ב תניא כוותי' דרב אסי קדשתי את בתי וא"י למי קדשתיה וכו' ופירש"י קדשתי את בתי קטנה והערת דלמה פירש"י דוקא קטנה ולא נערה. הנה יפה הערת. והנני יוסיף דלמה לא פירש"י במשנה כן ולא בגוף פלוגתת רב ור"א והלא נודע כי דבריו מדוקדקים אין בהם שפת יתר. והנה בפשיטות הי' נ"ל דקשה לי' לרש"י בהא דאמר בברייתא אח"כ האשה שאמרה נתקדשתי וא"י למי ולמה שינה ולא אמר היא שאמרה נתקדשתי וכדאמר ר"א לעיל ומודי ר"א באומרת התקדשתי וכו' ומדנקט לשון האשה משמע דלא מיירי במה דאיירי לעיל וע"כ דקדק רש"י דמיירי לעיל בקטנה ורש"י לשיטתי' דפירש בקידושין דף מ"ג בפלוגתא דר"י ור"ל גבי נערה בקידושין דדוקא נערה אבל קטנה ודאי אביה ולא היא כמ"ש תוס' שם ד"ה תנן וא"כ לא מצי למתני בהיא שאמרה נתקדשתי דקטנה לא מצי לקבל כלל כסף הקידושין וגם בנערה לא מצי למנקט להכניס נפשו בפלוגתא וע"כ נקט האשה דכיון דלא מצי למנקט כרישא טפי נקיט היותר ברור כנלפענ"ד בפשיטות. איברא דלפ"ז יקשה הא אר"י א"ר אסור לאדם שיקדש בתו הקטנה עד שתגדיל ודעת הח"מ סי' ל"ז ס"ק י"ד דאם אמר לה צאי וקבלי קידושיך ליכא איסור רק מצוה להמתין עד שתגדיל. ולפי זה אם נימא כשיטת רש"י קודם חזרה דקטנה אין לה יד לקבל שוב לא משכחת לה קידושי קטנה דמסתמא לא יעבור על איסור דאסור לקדש עד שתגדיל והרי א"י רק לומר צאי וקבלי קידושיך ובאמת רש"י חזר בו וכן הסכימו התוס' דגם קטנה יכולה לקבל. אך לפ"ז צריך להבין כיון דהך ברייתא מיירי בקטנה וכמו שפירש"י ולפ"ז ע"כ בא"ל צאי וקבלי קידושיך וא"כ כל שהיא קבלה בעצמה א"כ ע"כ היא אומרת נתקדשתי וא"י למי ובזה ל"ש לומר דנאמן לכנוס כדאמרו שם דאשה תחפה עליו ותכחיש כל הבא לומר אני קדשתי ול"ש לומר דמרתת מפני האב דהא האב לא קדשה בעצמו רק היא קדשה וא"כ איך משכחת להאי דינא והיא קושיא נפלאה. וצ"ל דבאמת הברייתא לא אתיא כרב דאמר דאסור לאדם שיקדש וכמה ברייתות אתיין דלא כרב כמ"ש המרדכי פרק אעפ"י ועב"ש סי' ל"ז ס"ק י"א דמה"ט חולק על הח"מ דאין כאן רק מצוה לצאת דברי רב אבל לא קי"ל כן ול"ק. ובזה ממילא מיושב מה דלא הקשה הש"ס לרב מהת"כ דר"א כדפריך בכמה מקומות ולשנויי דרב תנא הוא ופליג ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ הברייתא דלא כרב דלרב אסור שיקדש ואולי לזה כוון רש"י דפירש דמיירי בקטנה כדי ליישב דלא תקשה על רב ודוק היטב: