שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ב׳ סימן ד׳

והנה במה דפריך בקידושין דף ע"ד הנ"ל ונחזי זכותא מאן נקט ומשני דקריע זכות' וקשה לי לפמ"ש בשו"ת מהר"ם מינץ סג"ל סי' ק' דאין הדיין יכול לעשות פירוש על פסק שיצא ממנו ע"ש א"כ לשני דבאמת הפסק הוא לפנינו רק שיש בו ענין סתום ואינו נאמן הדיין לפרש הזכות שיש לזה כל שאינו מבואר וע"כ דנאמן לפרש הזכות ובאמת שראיית מהר"ם מינץ מהא דאמרו בב"מ דף פ"ו מאן מוכח מוכח רבה בר נחמני ולמה נחלקו עם הקב"ה הא הקב"ה כתב ונתן התורה ולמה לא פירשה וע"כ דהיו דנין לפי משמעות הכתב ולא תלי שוב בהקב"ה ע"ש באמת קשה ולטעמיך ניהו דבדיין אין תלי בפירושו דשמא לא כוון מתחלה כך ובשגגה או בזדון מפרש כעת אבל בהקב"ה ובתורתו הקדושה ל"ש כן אבל באמת לפמ"ש הר"ן בדרשות דהתורה תלי כפי מה שיסכים שכל האנושי אף אם הוא היפוך השכל האלקי ע"ש א"כ אין מקום לדבריו שכך רצה הבורא שתורתו הקדושה יתפרש לפי מה שיסכים השכל האנושי ולא כפי שכל אלקי אבל מ"ש קשה. ובאמת לפמ"ש הריטב"א דהקושיא קאי על הרישא דנאמן ל"ק קושיתי ואכתי צ"ע ודו"ק. אחר זמן רב מצאתי בשו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' קט"ז שכתב בהדיא דדיינים או פשרנים כל שהם שנים נאמנים לפרש דבריהם והביא סוגיא דקידושין ודברי הטור בענין זה ע"ש ולא ראה המהריב"ל דברי המהר"ם מינץ הנ"ל. והנה במ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ד מקה"ח דאם שנים אומרים לא נשב ונראה אם צריך עיבור ואחד אומר נשב בטל יחיד במיעוטו אמרו שנים נשב ונראה ואחד אומר לא נשב מוסיפין עוד שנים וכו' ב' אומרים צריך עיבור וג' אומרים ל"צ בטלו שנים במיעוטן ג' אומרים צריך עיבור ושנים אומרים ל"צ מוסיפין שנים וכ"ה בסנהדרין דף יו"ד ע"ב ובפהמ"ש לרבינו יש שם השמטה אבל הדין צ"ל כמ"ש בש"ס וברמב"ם שם ה"ט יו"ד והנה המפרש בקה"ח שם הקשה מ"ש באם אמרו לא נשב בטל יחיד במיעוטו ומ"ש באם אומרים שנים נשב ואחד אומר לא נשב דמוסיפים שנים וגם באם אמרו צריך עיבור ג"כ הדין כן ולמה הא אחרי רבים להטות הוא מקרא מפורש ולמה מוסיפין ע"ש ובתוס' יו"ט בסנהדרין שם ולפענ"ד הדבר מבואר דבאמת אחרי רבים להטות ובטל יחיד במיעוטו וזה כשאומרים שלא נשב והם הרוב או כשהאומרים שא"צ עיבור הם הרוב א"כ בטל יחיד במיעוטו אבל כשהאומרים נשב הם הרוב וכן כשאומרים צריך עיבור הם הרוב תו לא סגי כל שלא יוסיפו דהא אותן שנחלקו עמהם כיון שכבר אמרו כן תו לא חזו להיפוך דעביד איניש לאחזוקי דיבורא ולכך כשצריכין לעיין אז צריכין להוסיף ואז יהי' רבים מבלעדי הם וא"ל דגם אותן שאמרו שצריך לישב או שאמרו צריכין לעבר יעמדו בדבריהם דעכ"פ השנים האחרים שנוספים הם יוכלו להכריע שלו גלו עדן דעתם והגם ששניהם יעמדו בדיבורם אותן שנוספו יכריעו כצד האחד וז"ב כשמש. והנה בהא דאמרו ריש גיטין דאי מצרכת לי' תרי לא אתי בעל ומערער ופסיל ליה חד אתי בעל ומערער ופסיל ליה לכאורה צ"ב כיון דמסר הגט להשליח לגרש את אשתו א"כ מהראוי להאמין להשליח יותר דהרי הוא כפלוני חכם טיהר לי הכתם דהראשון נאמן יותר. אמנם ז"א דכל דהבעל מכחיש ואומר דלא כתב לשמה או שלא הי' שלוחו א"כ לא המניה כלל ולא סמך עליו וא"כ הו"ל חד לגבי חד וע"ז שפיר אמרו כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה וכו' מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורועי נפשיה והיינו שלא יהיה נאמן כלל כיון דכבר האמינו לשליח שנעשה שלוחו ושוב הו"ל כפלוני חכם טיהר לו כתם שהראשון נאמן יותר ובזה יש ליישב קושית התוס' דלמה נקט לשמה דוקא ולפמ"ש א"ש דלשמה האמינו לגרש אותה אשה משא"כ שאר פסולים לא שייך נאמנותו לענין השליחות ודו"ק ויש לפקפק בזה ודו"ק: