שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ט סימן ה׳

ובזה מיושב היטב קושית הח"מ סי' ס"א לשיטת הרמב"ם דס"ל דחופת נדה לא קני כלל והקשה הא זה יצא לו מבעיא דר"א ור"א באת"ל דחיבת חופה קונה ורבין ע"כ לא מבעיא ליה לירושה דהא משמסרה האב לשלוחי הבעל לא ירית לה וחופה עדיף משמסרה לשלוחי דבעל כדאמרו בדף מ"ח והיא קושיא גדולה ואא"ז הח"ץ ז"ל סי' קכ"ד קלסה. והב"ש נדחק ולפמ"ש א"ש דע"כ לא מסתבר לי' להש"ס דחופה עדיף רק אם חופה דאורייתא אבל אם נימא דחופה אינו רק מדרבנן כמו דס"ל לר"א דבעי חופה דחזיא לביאה וכמ"ש א"כ באמת מסרה לשלוחי הבעל עדיף דזה ממעט מקרא לזנות בית אביה ודו"ק. מיהו בלא"ה י"ל בישוב קושית הח"מ דבאמת גם בעיית רבין קאי אף לענין ירושה ורק דהוא מבעיא ליה אם מדעתו רוצה לגרשה אחר החופה ולא נבעלה אי אמרינן דלא כתב רק ע"מ חיבת חופה או חיבת ביאה משא"כ שם במסרה לשלוחי הבעל מבעיא לי' במתה שקרה אונס ואמרינן דנסתחפה שדהו. ובזה מדוקדק מה שלא פירש"י גבי אבעיא דרבין דמתה כמו שפירש גבי אבעיא דר"א בפרסה נדה ופירש ממנה ומת וכבר התעורר בזה אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קכ"ד ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שמתה לא מבעיא לרבין כלל דודאי יש לה וגם יורשה דלא גרע ממסרה לשלוחי הבעל רק בגרשה מדעתה בזה מבעיא ליה דהרי הוא רוצה לחזור בו ומבעיא לי' אם כבר נתחייב משא"כ במסרה לשלוחי הבעל דבאמת ידענו בי' דלא הי' רוצה לחזור רק דקרה אונס שפיר אמרינן דזה מקרי יציאה לרשותו ונסתחפה שדהו אבל אם חוזר בו באמת מסיבת איזה דבר ששנאה שפיר מבעיא ליה אם חיבת חופה קונה וכבר נתחייב או לא וז"ב ודו"ק. הנה הב"ש כתב בסי' ס"ד ס"ק ה' דאם כנס בתולה בע"ש והי' לה חופה רק שצריכה לטבול בלילי שבת לנדתה לשיטת הרא"ש דחופת נדה קונה א"כ הוא קונה כבר אף דהיא לא זכתה התוספת כתובה רק בשבת מ"מ כל דהאיש כבר קונה לגבי אשה ל"ש קנין ועיין שו"ת מ"ב סי' צ"א ודבריו סתומים דמה חילוק יש בין האיש להאשה הא גם היא אסורה לקנות בשבת ועיינתי בשו"ת מ"ב שם וראיתי שכתב דהאשה היא קנין כספו של האיש ולא להיפך ע"ש וגם דבריו תמוהים דניהו דהוא קונה אותה כדכתיב כי יקח ולא כי תקח מ"מ מה שזכתה בשבת זה מקרי קנין. אך נראה דבאמת גוף הדבר דמבואר בירושלמי דהלין דכנסין ארמלין בע"ש צריך למכנסה מבע"י כדי שלא יהי' נראה כקונה בשבת צ"ב הא הר"ן כתב בפ"ק דכתובות מה דשרא ר"א להתפיס מטלטלין בשבת אף דמקרי קונה בשבת וכתב דוקא מילי דפרהסיא כגון נשואין בשבת אסור ועב"ש סי' ס"ו ס"ק ח' שכתב שהעיקר כתירוץ הלז ע"ש ולפ"ז צ"ב ניהו דהוה חופת נדה מ"מ מה שזוכה במציאתה ובמע"י אינו דבר פרהסיא כ"כ דנימא דמחזי כקונה בשבת וצ"ל דכיון דחופת נדה אינו קונה א"כ לא יזכה ע"י חופה בגופה לענין זה שתהיה מציאתה ומע"י שלו וא"כ מה שקונה אותה הוה מילי דפרהסיא דהכל יודעין שקונה אותה בבעילה זו להיות שלו וכל אשר לה שלו עי"ז וז"ב. ולפ"ז צדקו דברי המ"ב דזה דוקא מה שהאיש קונה אותה אבל מה שהיא ניקנית לבעל א"כ גוף הבעל אינו קנין של האשה רק שזכתה בתוספת כתובה וזה אינו מילי דפרהסיא דמי יודע אם כותב לה תוספת כתובה והרי אף גוף התפסת מטלטלין התיר ר"א משום דלא מחשב פרהסיא. איברא דגוף הדבר שחידש המ"ב דהקנין הוא מצד האיש ולא מצד האשה לכאורה תמוה דאף דראייתו מכי יקח איש אשה ולא שתלקח אשה לאיש נכונה וכמ"ש הר"ן בנדרים דף ל' דהאשה אינה רק מפקרת עצמה לבעלה ובעלה זוכה מן ההפקר היינו הקידושין דבאין מצד האיש ואם נתנה היא לא מועיל אבל הנשואין דקונה לבעלה שיהיה שלה מנ"ל דלא אבל ביאור הדבר היא בפשיטות דמלבד דהבעל יכול ליקח כמה נשים והאשה לא חזיא לבי תרי וא"כ היא מיוחדת לו לבדו והוא אינו מיוחד לה לבדה דוקא אף גם דכ"ז שלא נכנסה לחופה הרי היא של אביה וא"כ היא אינה קונית כלום והיא אינה רק כהפקר שהאב מפקירה להבעל והבעל קונה אותה. ולפ"ז הי' נראה לי דבר חדש דאלמנה ובזה"ז דאיכא חר"ג שלא לישא שתי נשים ואלמנה כבר יצאת מרשות האב שוב גם היא זוכית בבעל עצמו ושוב אסור לקנות בשבת מצדה. ובזה נ"ל מה שחידש הט"ז בסי' ס"ד דבאלמנה אף דחופה אינה קונה מ"מ הבאה מהחופה לבית הנשואין זה הקנין והב"ש כתב דבריו לא נהירין ולא כתב שום טעם נגדו והמגיה בט"ז התריס נגדו ע"ש ולפמ"ש י"ל כיון דהיא עכ"פ לא קנתה בעלה כ"א בחיבת ביאה א"כ מחזי כקונה בשבת באלמנה. ובמ"ש למעלה יש ליישב בזה קושית התוס' בקידושין דף כ"ז ע"ב ד"ה ה"ג על רש"י שפירש דעולא לא רצה לאוקמא בקנא לה ונסתרה ואח"כ נכנסה לחופה דא"כ יקשה הא בעינן מבלעדי אישך שתקדום שכיבת בעל לבועל וא"ל דמיירי שבא עליה הארוס בבית חמיו דזה דחוק לעולא והקשו התוס' הא ע"כ הש"ס צריך להאי שנוייא דאל"כ מ"פ הש"ס אילימא דקני לה כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא ארוסה הא ארוסה לא שותית ומה קושיא ת"ל אף בלא תחת אישך הא בעינן שקדמה שכיבת בעל לבועל וע"כ דמיירי בבא עליה הארוס בבית חמיו ובמ"ש למעלה יש ליישב דכבר כתבתי למעלה מה שהקשו דאיך מוקי בקינא לה כשהיא ארוסה ונכנסה לחופה הא הוה חופה דל"ח לביאה ולא קרינן בי' תחת אישך דהרי צריך שישקה אותה ועמ"ש בזה. וכעת נ"ל דכיון דהמים יבדוק ואולי טהורה היא א"כ אפשר דהוה חופה דחזיא לביאה דאולי תהיה טהורה ולענין ההשקאה תחת אישך קרינן בי' ולפ"ז י"ל דזה דחיק לי' לעולא כיון דבאמת מן הסתם הוה חופה דל"ח לביאה דהא בעינן מבלעדי אישך שתקדום שכיבת בעל לבועל ורק אם בא עליה ארוס בבית חמיו ועכ"פ מדרבנן אסור ולפי שיטת הראב"ד מקרי אינו מנוקה מעון עכ"פ חופה דל"ח לביאה מקרי ודחוק לי' לעולא לאוקמא להקרא בכה"ג דאף דמה"ת אינו אסור לבא עליה בבית חמיו אבל מ"מ לא מיירי התורה בכה"ג ול"מ חופה דחזיא לביאה בכה"ג ומעתה זהו למה דמוקי בנכנסה לחופה אבל הא דפריך אילימא דקינא לה כשהיא ארוסה תחת אישך אמר רחמנא שפיר צריך לקרא דתחת אישך דבלא הקרא דתחת אישך מקרא דמבלעדי אישך אפשר לומר דמיירי בבא עליה בבית חמיו ומה"ת לא הי' אסור רק דחופה דחזיא לביאה לא מקרי והו"ל כעין דאמרו ביבמות דף ע"ח דאי לאיסורא כתב דאי להיתירא לא כתב קרא והיינו שיהי' מקרי עי"ז חופה דחזיא לביאה זה א"א אבל להשקותה שפיר כתב קרא דאי לאיסורא וז"ב ודו"ק: