שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ט סימן ד׳

והנה הראב"ד כתב שם דיש ראי' לחופה מהא דאמרו בכתובות דף מ"ח ע"ב כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש ומוקי לה מאורסה ולא נשואה בנכנסה לחופה הרי שיש לחופה מקרא מה"ת ע"ש. ומן האמור נראה לפענ"ד ברור דהא דנחלקו הרמב"ם והרא"ש בחופת נדה אי גומר או לא תלוי בזה דאם נימא דמציאת החופה היא רק מדרבנן א"כ כל מה שגומר הוא רק משום דהיא אתחלתא דביאה וא"כ כל דל"ח לביאה לא גומר אבל אם נימא דחופה היא מה"ת ומרבה לה מה"ת דגומר א"כ כיון דהתורה לא תלאה בביאה לכך אף דל"ח לביאה ג"כ גומר ולפ"ז הרמב"ם דלא הביא כלל מקרא על חופה משמע דס"ל דאינו רק דרבנן א"כ לכך בעי חופה דחזי לביאה משא"כ הרא"ש אפשר דס"ל כשיטת הראב"ד דחופה מה"ת לכך לא בעי חופה דחזיא לביאה. ובזה מיושב היטב מה דאמר הש"ס ביבמות דף נ"ו כגון דקני לה כשהיא ארוסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה והקשו כלם הא ל"ח לביאה דאסור לבעול עד שישקה אותה וא"כ ל"מ חופה ולפמ"ש א"ש דשם כיון דמוקמינן לקרא דמיירי בחופה א"כ כיון דחופה מה"ת שוב לא בעינן דחזיא לביאה ובאמת לדידן דמוקמינן ע"י גלגול ומזה יליף עולא גלגול שבועה מן התורה בקידושין דף כ"ז ע"ש וא"כ שוב י"ל דחופה אינו מה"ת ובעינן חופה דחזיא לביאה ובזה מיושב קושית התוס' בקידושין דלרב דס"ל דיש חופה לפסולות א"כ יש לאוקמא ע"י חופה ומנ"ל גלגול ולפמ"ש א"ש דרב ס"ל דחופה אינו רק דרבנן לכך לא ניחא לי' לאוקמא בכה"ג ובזה נראה הא דנחלקו הרמב"ן והריטב"א לענין חופה לפסולות דלשמואל דס"ל אין חופה לפסולות הקשה הרמב"ן דא"כ למה לי קרא דאשתו פסולה אינו מטמא לה דהא לא משכחת לה כלל וכתב הרמב"ן דניהו דחופה אין לה נשואין יש לה והריטב"א כתב דבאמת משום הא גופא מיעטה רחמנא מטומאה משום דלא משכחת נשואין מן התורה בלא חופה ע"ש ולפמ"ש נחלקו בזה דהרי דעת הרמב"ן הובא באס"ז בכתובות דף ז' דחופה אינו רק דרבנן א"כ לכך ס"ל דניהו דפסולים אין להם חופה אבל נשואין יש לה דחופה דרבנן היא דלא תקנו לפסולות אבל הריטב"א לשיטתו דכתב בכתובות דף ז' דחופה הוא מה"ת ע"ש בחידושיו שרמז לראיית הראב"ד ולכך ס"ל דבלי חופה אינו נישואין כלל וז"ב. וצ"ע בהא דאמרו בסנהדרין נ"ז בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה לית להו ולכך בדינא דידן דיינינן להו וכן קי"ל א"כ משמע דחופה מה"ת דשם משבע מצות ב"נ קיימינן להו ע"ש. וצ"ע בכתובות דף מ"ט ס"ל לרנב"י דאף נכנסה לרשות הבעל בלי חופה דב"נ אינו חייב אף על נכנסה לחופה וזה רבותא טפי דב"נ בב"נ אינו חייב ודו"ק. וכאשר זכינו לזה אני אומר בטח דהא דאמר בירושלמי דאלמנה אין לה חופה הוא דוקא אם נימא דחופה אינו רק דרבנן וא"כ י"ל דרבנן רצו לתת הבדל שתהיה ניכרת שהיא בתולה ולכך הבדילו דחופה לא יהיה רק בבתולה ולא באלמנה ומכ"ש למ"ד דחופה היינו הנומא שמכסין על ראשה וכמ"ש בסי' כ"ה וא"כ זה תקנו דוקא בבתולה שתהי' יוצאת בהינומא כדאמרו בכתובות דף י"ז ע"ב ועיין בתוס' שם ד"ה אלמנה וצ"ע דשם כתבו בפשיטות דאלמנה הי' לה חופה וכפי הנראה קאי כפירושם השני ביומא דף י"ג דגם אלמנה יש לה חופה עכ"פ יהיה איך שיהיה כל דחופה אינו רק מדרבנן יש לחלק בין בתולה לאלמנה אבל אם נימא דחופה היא מה"ת ומה"ת לא מצינו חילוק בין בתולה לאלמנה וז"ב מאד. ובזה ממילא מיושב קושית השעה"מ הנ"ל והפ"י דא"כ איך נחלקו רב ושמואל ביש חופה לפסולות והא שם באלמנה קאי ולפמ"ש א"ש דשם דקאי אליבא דר"ה כמ"ש רש"י בתוס' שם והוא ס"ל דחופה קונה וכתבתי כבר דלדידי' ודאי דחופה מה"ת וא"כ פשיטא דגם לאלמנה יש חופה. ובזה מיושב גם מה שהקשה בהא דאמר רבא ג' תנן ד' לא תנן והקשו דלמא תני מלתא דפסיקא גם לאלמנה וגם קושית הפ"י דאיך שייך ק"ו דר"ה דהא אף אם נימא דחופה קונה לא יהיה באלמנה ולפמ"ש א"ש דלר"ה דחופה קונה מה"ת גם באלמנה יהי' מה"ת דכל בדאורייתא אין חילוק. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו מהא דמוקי לה כגון שנסתרה ונכנסה לחופה ואיך מועיל החופה ממ"נ אם נבעלה שוב ל"ש חופה וכן קושית הרב מוהר"ד הנ"ל שהיא קושית המקנה בהא דאמר שאני מוציא ש"ר וכו' והא ל"ש חופה בבעולה. ולפמ"ש דבסוטה דמוקמינן לקרא בנכנסה לחופה א"כ ע"כ חופה מה"ת א"כ ממילא אין חילוק בין בתולה לבעולה וגם הא דקאמר במוציא ש"ר היא דכיון דאמר שם דאילו נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא היא בחנק ופירש"י דיליף לה ממאורסה ולא נשואה דמוקי לה בנכנסה לחופה וא"כ ממילא חופה מה"ת והיא ראיית הראב"ד דחופה מה"ת וא"כ שוב אין חילוק בין בתולה לבעולה ודו"ק ומה שהקשה המקנה שם מהא דאמרו בכתובות דף י"א אמר ר"ש זאת אומרת כנסה בחזקת בתולה וכו' וקשה הא אין חופה לבעולה ולא נתחייב בכתובה ובשעת ביאה ע"ד קידושין הראשונים בעל ולא נתחייב בכתובה במחכ"ת אגב חורפא רהיט ואזיל לי' ששם לא נזכר רב ששת כלל וכוונתו למה דאמר רב אשי לעולם אימא לך בעלמא לית לה ושאני הכא שהרי נכנסה לחופה וע"ז הקשה דהא בעולה אין לה חופה ובמחכ"ת דבריו תמוהים דשם קאי שנכנסה לחופה לראשון ולא נבעלה ואח"כ כנסה האחר ובאמת לא הי' כלל חופה אח"כ רק נשואין גמורין בביאה ובשעת שנכנסה לחופה בעת ההיא היתה בתולה גמורה ושפיר הי' לה חופה וז"ב ונכון. וא"ל דלפמ"ש הריטב"א דבפסולות לשמואל דס"ל דאין חופה לפסולות גם נשואין אין לה דל"מ נישואין בלא חופה דא"כ גם כאן היכא משכחת כניסה בלא חופה דז"א דא"כ היאך יפרנס הריטב"א הא דאין לאלמנה חופה וא"כ לא יהי' שום נשואין לאלמנה ובעולה וע"כ כמ"ש לעיל דהריטב"א לשיטתו דס"ל חופה מן התורה וכבר כתבתי דאם חופה מה"ת שוב אין חילוק בין אלמנה ובעולה לבתולה ודו"ק. ומהש"ס הלז אני תמה על מה שנסתפק המהר"א ששון והשעה"מ האריך בזה אם חופה משוה לה כביאה גמורה או לא דמה זו ספק ושאילה הא מבואר כאן בהדיא דאף דיש עדים שלא נסתרה אפ"ה אין השני יכול לטעון טענת בתולים וכדאמרו הרי כנסה הראשון ורב אשי אמר הרי נכנסה לחופה אלמא דחופה הוה כביאה ממש מיהו לפמ"ש התוס' שם בד"ה וניחוש משמע דמ"מ נאסרת עליו באשת כהן דליכא רק ספק אחד ולא מחזקינן לה לביאה גמורה וצ"ע בזה. אברא דלפמ"ש הרמב"ם לא ס"ל דחופה מה"ת והרי רבינו כתב בפ"ג מא"ב ה"ד דאינו חייב סקילה עד שתהיה נערה בתולה מאורשה לאיש אבל בוגרת או שנכנסה לחופה ולא נבעלה היא בחנק הרי דממעט נכנסה לחופה אלמא דס"ל דהוא דאורייתא. אבל באמת אינה קושיא דכיון שהוא כתב שם דאף במסרה האב לשלוחי הבעל ג"כ פטור מסקילה והיינו משום דממעט מקרא דלזנות בית אביה א"כ ממילא לא גרע נכנסה לחופה ולא נבעלה רק דבש"ס הקשה ואימא פרט שנכנסה לחופה ולא נבעלה והשיב רבא דחופה בהדיא כתיב וזה אם נימא דחופה דאורייתא אבל אם נימא דחופה אינו רק מדרבנן באמת אין מעלה לנכנסה לחופה יותר ממסרה אביה לשלוחי הבעל וז"ב מאד: