שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ט סימן ג׳

עוד נראה בטעם דחופה הראוי לביאה בעינן משום דכל שאין ביאתו ביאה אין חופתו חופה וכמ"ש רש"י בסנהדרין דף נ"ז ובכמה מקומות ועמלמ"ל פ"ג מאישות הי"א ולפ"ז בנדה דאף אם עבר ובעל לא תפסי קידושי ביאה בנדה דח"כ היא ואף דמבואר בסי' מ"ד דהמקדש נדה מקודשת היינו בקידושי כסף ושטר אבל בביאה דח"כ פשיטא דלא חלו הקידושין דאינה ראויה לביאה וכיון דהביאה אינה ראויה ממילא גם החופה לא נקרא חופה כנלפענ"ד. ואל תשיבני דבריש תמורה מרבינן אלמנה לכ"ג מקרא דלא יחלל וכתב הרשב"א בקידושין דכל ח"ל מרבינן מזה היינו ח"ל דתפסי בהם קידושין אבל ח"כ דלא תפסי בה' קידושין רק נדה הואיל וחזיא אח"כ דהיינו דוקא כשקדשה בכסף ושטר אבל אם קדשה בביאה כיון דזה אסור הו"ל מלתא דא"ר לא תעביד ולא חלו הקידושין של ביאה כנלפענ"ד ברור לדינא. ולפ"ז כל שאין ביאתו ביאה לא הוה חופתו חופה. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב היטב מה שהקשו השעה"מ וכל האחרונים לשיטת הרמב"ם דבעינן חופה דחזי לביאה ובנדה ל"מ החופה א"כ איך קידש הכה"ג ביו"כ לשיטת הירושלמי והא אינה ראויה לביאה ביוה"כ דאסור בחמשה ענויים מה"ת ולפמ"ש א"ש דשם יומא הוא דקגרים לא מקרי חופה שאינה ראויה לביאה דבעצמותו ראוי רק שיומא גרים ועיין בסי' ר"ח בחו"מ ובש"ך שם. ובזה הי' מיושב כמה קושיות מה שהקשו מהא דמוקי דקני לה כשהיא ארוסה ונסתרה ונכנסה לחופה דאיך מועיל חופה וגם קושית הרב מוהר"ד הנ"ל. ולפמ"ש א"ש דדוקא בנדה כתב כן דחייב כרת ולא תפסי הקידושין של ביאה וממילא חופתה אינה חופה משא"כ בח"ל דתפסי בה קידושין דביאה כל שעבר ובעל מקרי ראוי לביאה ודו"ק. והנה לכאורה קשה אם נימא דחופת נדה לא קני דבעינן חופה דחזיא לביאה לפ"ז יקשה הרי שיטת הרא"ה דדם חימוד אינו מתחיל רק לאחר הקידושין דקודם לא סמכה דעתה והקשה הרשב"א במשמרת הבית דא"כ בטלת קידושי ביאה דאז מתחיל החימוד ואסור לבעול וכתבתי בחידושי להלכות נדה סי' קצ"ב דמזה ראיה למ"ש הט"ז שם דהיתה עמו במטה דל"ש חימוד שיש לה פת בסלה מכ"ש במקדש בביאה דודאי יש לה פת בסלה ומקודם הקידושין אין לה חימוד והארכתי בזה ולפ"ז יקשה לר"ה דאמר חופה קונה הא בעינן חופה הראויה לביאה וכאן אסור משום חימוד וא"ל כיון דאינו אסור רק מדרבנן חשיבא חזיא לביאה דז"א דכבר כתב המהרי"ט בחידושיו לרי"ף פ"ק דקידושין דלכך לא תקנה החופה כיון דכלה בלא ברכה אסורה כנדה א"כ אינו ראוי לביאה הרי דאף דאינו רק דרבנן אפ"ה מקרי חופה דל"ח לביאה והרב מוהר"ח אבלעפלד נסתפק בזה ע"ש בשעה"מ שהאריך בזה וא"כ כיון דאסורה לבעלה משום דם חימוד שוב הוה חופה שאינה ראויה לביאה. והיא קושיא נפלאה. ולפענ"ד נראה בזה דע"כ לא בעינן חופה הראויה לביאה רק לדידן דחופה אינה קונה רק גומר וא"כ כל דל"ח לביאה היאך תגמור הקנין הא לא מבעיא אם נימא דמציאות החופה אינו רק מדרבנן והעיקר הוא הביאה כי אני בעניי לא מצאתי רמז כלל לחופה מקרא דיהיה גומר וחפשתי ברמב"ם ולא מצאתי שיביא מקרא ע"ז וא"כ כל מה שגומר הוא משום דהיא אתחלתא דביאה וא"כ כל שאינו ראוי לביאה ל"מ חופה ואף אם נימא דחופה היא מדאורייתא וכן נראה ראיה מהא דיליף ר"ה ק"ו דחופה קונה ממה שגומר וע"כ דגומר מדאורייתא דאל"כ ל"ש לומר שגומר ולילף מזה ק"ו שתקנה כיון דמציאות החופה גופא אינו רק דרבנן אבל גם אם נימא שגומר מן התורה היינו ג"כ לא בשביל עצמות החופה רק שהיא הכנה לביאה שבזה שמכניסה לרשותו נקנית לו לביאה וא"כ כל דל"ח לביאה לא מקרי חופה אבל לר"ה דס"ל דחופה הוא קנין בפ"ע א"כ מה בכך דל"ח לביאה הא גם קידושי כסף ושטר ל"ח לביאה דכלה בלא ברכה אסורה כנדה ואפ"ה הוה קנין ה"ה חופה וז"ב לדעתי מאד. אחר שכתבתי זאת מצאתי שאהבה נפשי בספר אסיפת זקנים בכתובות דף ז' שם הביא מחלוקת הקדמונים שיש מהגדולים הסוברים דמציאות חופה אינה רק דרבנן והרבה סוברים דהוא מן התורה וד' יודע ששמחתי מאד כי שאלתי כשאלת הראשונים ת"ל: