שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ט סימן ב׳

מה שהקשה אותי מעכ"ת בהא דאמרו בסוגיא דתני שילא כתובות דף מ"ה מוציא ש"ר קאמרת שאני מוש"ר דחידוש הוא וכו' ושיטת רש"י היא דמיירי דזנתה קודם החופה ומוש"ר אחר כניסה לחופה דהיא בסקילה וע"ז הקשה לשיטת הירושלמי דאלמנה אין לה חופה וכתבו האחרונים דה"ה בעולה דכל שאינה בתולה אין לה חופה וא"כ כיון דזינתה קודם החופה הרי היא בעולה ול"מ חופה ושוב לא אשתנית כלל. והנה שאלה גדולה שאל. ולכאורה רציתי לומר דכיון דכל ח"ל וכל עריות נתרבו העראה כגמר ביאה ולפ"ז אם נימא דהעראה אינו רק נשיקה ובנשיקה עדיין לא השיר בתולים כמבואר בסנהדרין דף ע"ג ולפ"ז משכחת לה שזינתה ואפ"ה עדיין בתולים יש לה ומקרי בתולה לענין זה שתהא חופתה חופה (ומיירי במש"ר שלא בעל ועי' רש"י ותוס' שם) אך באמת מלבד דדבר חדש הוא שבכה"ג מקרי עדיין בתולה לענין חופה ויש מקום להאריך בזה אף גם דאנן קיי"ל דהעראה זו הכנסת עטרה כמבואר בש"ס יבמות דף נ"ח וכן קי"ל וא"כ בכה"ג ודאי משיר בתולים כדאמרו בסנהדרין שם וא"כ לא מקרי חופה כלל. הן אמת דגוף הדבר לומר דבעולה הו"ל דין אלמנה לכאורה יש לפרפק ובש"ע אהע"ז סי' ק"ד ובאו"ח סי' של"ט ובכל אחרונים אינו מבואר זאת רק באלמנה. אבל מצאתי הדבר מפורש בח"מ סי' ס"ח ס"ח י"ג בהדיא ע"ש והדרא קושית מעכ"ת לדוכתא וע"כ נראה בזה דבאמת גוף דברי הירושלמי הביאו בתוס' יומא דף י"ג ד"ה ולחדא ע"ש ב' פירושים אבל לא כתבו שום טעם דמ"ש אלמנה מבתולה לענין חופה וחפשתי בפוסקים ולא מצאתי שום טעם דאמאי לא יועיל חופה באלמנה ובאמת לפי שיטת התוס' דחופה היינו מה שמכסים בהינומא א"כ זה דוקא בתולה ולא אלמנה. ולפ"ז היה מקום לחלק דבבעולה ל"ש זאת ועי' ח"מ וב"ש סי' כ"א ובמג"א סי' ע"ה ובירושלמי פ"ב דכתובות ודו"ק. אבל באמת הרבה דיעות ושיטות מה נקרא חופה ועיין באהע"ז סי' נ"ה דלדידהו יקשה מהחילוק יש בין בתולה לאלמנה. וע"כ נלפענ"ד דבר חדש דהנה בכתובות נ"ו בעי רבין אם חיבת חופה קונה או חיבת ביאה ולפ"ז אף דאנן קיי"ל דחיבת חופה קונה דהרי ר"א נסתפק בנכנסה לחופה ולא נבעלה ופירסה נדה מהו עכ"פ כיון דבעינן חזי לביאה ע"כ ס"ל להירושלמי כיון דהחופה בעצמותו אינו קונה דלא קי"ל כר"ה ורק דהוא אתחלתא דביאה ולפ"ז זהו בבתולה דחיבת בתולים א"כ החופה הוה אתחלתא דביאת בתולים ע"כ גם חיבת חופה לבד קונה אבל בבעולה או אלמנה דליכא בתולים די שחיבת ביאה יקנה ולא אתחלא דחופה כנלפענ"ד נכון. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב מה שהקשה בשו"ת אא"ז בעל מג"ש בשו"ת פ"י סי' ג' בחלק אהע"ז אם נימא דאלמנה אין לה חופה א"כ במה נחלקו רב ושמואל אם יש חופה לפסולות או לא הא פלוגתתם קאי על מתניתין דאלמנה לכ"ג וכמ"ש רש"י ותוס' והרי אלמנה אין לה חופה אף בכשרות ומכ"ש בפסולות וכן הקשה בשעה"מ בקונטרס חופת חתנים ולפמ"ש א"ש דאם נימא דיש חופה לפסולות א"כ אף דשם ודאי לא חזי לביאה ואפ"ה חיבת חופה קונה מכ"ש באלמנה דיש ביאה רק שאינו של בתולים ושמואל ס"ל דאין חופה לפסולים ומה"ט גופא דחופה בעינן שיהיה ראוי לבעילה וז"ב. ובאמת שלפענ"ד מכאן יצא לרמב"ם דלא הביא דין הירושלמי דאלמנה אין לה חופה והקשו כלם כיון דלדעתו חופת נדה ל"ק ומשום דבעינן חופה דחזי לביאה ומ"ש דיש לאלמנה חופה כיון דלדידיה גם בבתולה בעינן חופה דחזיא לביאה וא"כ אלמנה חלוק מבתולה דבעינן ביאה ממש. ולפמ"ש א"ש דהרי הלח"מ בפ"י מאישות כתב לחלק דאף דיש חופה לפסולות אפ"ה חופת נדה ל"ק משום דבפסולות הוא רצה לעבור על האיסור משא"כ בנדה דדעתו רק לכשתטהר מנדתה א"כ באלמנה דעכ"פ יודע שאין לה בתולים א"כ קנה בחופה דחזי לביאה טפי מפסולות וז"ב והרמב"ם מפרש דהירושלמי אזיל אליבא דשמואל דס"ל אין חופה לפסולות. ובזה מיושב מה שהקשה הפ"י בתשובה בהא דאמר רבא בקידושין דף ה' חדא דג' תנן ד' לא תנן ואביי נדחק והקשה הפ"י דאזדא לה הק"ו דר"ה דלימא מה לביאה שקונה באלמנה תאמר בחופה שאף אחר שתלמוד שקונה אינה נקנה באלמנה כקושיית הרי"ט מיוני ביבמות דף נ"ז ע"ב והשעה"מ הוסיף אמאי לא אמר אביי דלכך לא תנן חופה במשנה משום דרצה לכלל גם אלמנה. ולפמ"ש א"ש דכל זה שייך לדידן דלא קיי"ל כר"ה ורב ושמואל נחלקו בחופה לפסולות דוקא לדידן וכמ"ש התוס' ובחידושי הרשב"א ביבמות שם אבל לר"ה דס"ל דחופה קונה א"כ י"ל דחיבת חופה בעצמותה קונה ואף בלא ביאה שזה קנין בפ"ע וא"כ גם באלמנה שייך זאת וימתק יותר לפמ"ש בחירושי מהרי"ט על הרי"ף בקידושין גבי חופה קונה דלכך י"ל דחופה לא קונה משום דאכתי לא חזי ע"י חופה דהו"ל כלה בלא ברכה והו"ל כמו פירסה נדה ובעינן חופה דחזיא לביאה ע"ש ולפ"ז ר"ה ע"כ ס"ל דחופה היא קנין בפ"ע ולא בעי שיהיה חזי לביאה וכמו כסף ושטר דלא בעי שיהיה חזי לביאה וגם בח"ל תפסי הקידושין וא"כ ממילא קונה גם באלמנה. ובאמת כי יש לפקפק על המהרי"ט ל"מ אם נימא כשיטת המהר"א דחופה קונה וגומר א"כ חזי לביאה דאם מתכוין לשם נשואה ודאי רשאי לבעול ועיין בר"ן פ"ק דכתובות ובש"ע סי' נ"ז. עכ"פ מ"ש הוא נכון. ובזה יש ליישב הרבה קושיות שהאריכו השעה"מ ובטעם המלך שם די"ל דלדידן דקיי"ל יש חופה לפסולות ליתא לזה וגם באלמנה קונה. אך מה שהקשה המ"ב סי' צ' מהא דתנן לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה ושם קאי גם על אלמנה ליתא ישוב הנ"ל דאכתי קשה על שמואל ממתניתין. והנ"ל בזה עפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בסי' קכ"ד ליישב הא דמבעיא לרבין אם חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה על ראב"ע ולא קמבעי לעיל על המשנה דלעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה וכתב די"ל דכמו דמחלק הש"ס בדף מ"ז בין מדידי' לדידה וא"כ שם דהיא נקנית לו י"ל דחיבת חופה בלבד סגי משא"כ מדידיה לדידה ע"ש ואני המתקתי הדבר לפמ"ש הר"ן בנדרים בסוגיא דבר פדא דהאשה אינה מקנית עצמה לבעל רק שמפקרת עצמה לו וא"כ ל"ש לומר שמפקרת עצמה רק בחופה דחזיא לביאה ורק בקנין שייך זאת דאינו רוצה להקנות רק על אופן זה עכ"פ ל"ק משם דשם מיירי בדידה ושפיר קני חופה אף באלמנה משא"כ מדידי' לדידה. האמנם לא אכחד קושט דברי אמת דדברי אא"ז דחוקים הם דל"ש קנין לחצאין וכמ"ש בעצמו לר"א דאין סברא שיהיה לזה חופה קנין ולזה לא יקנה וע"כ לא חלקו שם בדף מ"ז רק בהתחייבות ממון שזה רוצה להקנות באחתוני לבד וזה אינו רוצה רק ע"מ חיבת ביאה אבל בקנין אחד שיהיה לזה קנין ולזה לא זה לא מצינו. עכ"פ קושית הח"מ סי' ס"א יש ליישב בזה דלענין ירושה שפיר קנה ע"י מסירה לשלוחי הבעל אף דגרע מחופה משום דהיא רוצית להקנות טפי משא"כ גוף חופת נדה לא קני כלל ודו"ק. יהיה איך שיהיה עכ"פ מ"ש לעיל נכון. ומעתה מיושב היטב הקושיא הנ"ל שהקשה הרב מוהר"ד הנ"ל דשפיר מקרי חופה בבעולה לדידן דקי"ל יש חופה לפסולות ולמ"ד אין חופה קונה בפסולות בלא"ה כבר הקשה בהפלאה שם דל"מ חופה והוסיף להקשות לרמב"ם דס"ל פרסה נדה ל"מ חופה דחזי לביאה וה"ה בזה. אבל באמת ל"ק כלל דל"ד דנדה דשם ל"ח לביאה ודעתו עד שתטהר אבל כאן בזנות כ"ז שלא באו עדים היתה מותרת באמת דהי' לה ס"ס אף אם היה יודע שפ"פ בלא עדים הו"ל ס"ס וא"כ עכ"פ חזי לביאה מקרי כנלפענ"ד. שוב מצאתי קושית הרב מוהר"ד הנ"ל במקנה בק"א להלכות קידושין סי' נ"ד ע"ש שהקשה עוד כמה קושיות. ולפמ"ש מיושבים כל הקושיות ועיין בשעה"מ לענין חופת נדה שהאריך העמיק בענין הלז ולפמ"ש יש לבנות ולסתור ודו"ק: