שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ז סימן ד׳

ובזה מיושב קושית הקרבן עדה שם דלמה נדחקו התוס' והרא"ש והר"ן ליישב הירושלמי ע"פ ש"ס דילן דבירושלמי אמר ר"א דלא פליגי רב ושמואל והרי ר' מני אמר דפליגי וא"כ דלמא קיי"ל כר' מני דפליגי ולכך פסקינן כשמואל ולפמ"ש א"ש דע"כ לא אמרינן דפליגי רק לפי סברת ריב"ל דס"ל דצריך לקדש בביתו אבל לפי מה דאמרו בש"ס דילן סתמא דמיתב יתבינן וכסברת הרא"ש שוב היה מקום לומר דלא פליגי רב ושמואל וכנ"ל ודו"ק כי הדברים נאמרים בהשכל ע"ד הפלפול. ולפ"ז לדידן שוב י"ל דשמואל מודה דכל דמתנה בפירוש שיהיה ע"מ לאכול בביתו דמודה שמואל וסמכינן על דעת הרמב"ן ודעימיה דדוקא אורחים מותרים ולא שאר בני אדם וניהו דאין לנו אורחים כיון דאורחים ראויים לאכול שם שוב הו"ל קידוש במקום סעודה אם הי' שם אורחים הואיל ואי מקלעי אורחים. ובזה י"ל מה דהוכיח המרדכי דמבית לסוכה חשוב מפינה לפינה וכן פסק הרמ"א בסי' ער"ג ס"א והוכיח כן מהירושלמי הנ"ל דמי שסוכתו עריבה עליו דל"ל דעתו לכך ת"ל דחשוב מקומו ממש ע"ש בתוס' ומרדכי פע"פ. ולפמ"ש י"ל דש"ה דסוכתו אינו ראוי שישב בה ושפיר חשוב הפסק ויש להאריך בזה. ובאמת שלפענ"ד לפי שיטת התוס' דאורחים לא הי' אוכלים בבית זה א"כ מוכח דאף מחדר לחדר חשוב מקום סעודה דאל"כ היאך יצא וא"ל כיון דהם שומעים אף שהמקדש אינו במקום הסעודה לא אכפת לן וכמבואר בסימן ער"ג ס"ו ובמג"א ס"ק י"ג דאכתי מוכח ממ"ש התוס' בדף ק' דמסתמא היה מבני עיר מקדש להאורחים ות"ל דאף אם האורחים קדשו אכתי הי' צריך שיהיה דעתו לכך דאל"כ הו"ל מחדר לחדר וע"כ דכל כוונתו דבאותו בית ל"ח הפסק ודו"ק היטב. ובאמת בגוף קושית הר"נ גאון והתוס' דלמה לא משני הש"ס דלשמואל לכך מקדשין בבהכ"נ משום שדעתם לאכול במקום אחר. לא זכיתי להבין דאכתי מקשה הש"ס ניהו דמועיל הקידוש אבל לאיזה צורך הי' מקדשים דאותם הבעה"ב יכולין לקדש בביתם בפ"ע וע"ז משני משום אורחים שאין להם יין לקדש מיהו י"ל דגם בבעה"ב שבעיר משכחת לה אותם שאין להם יין ומקדש להם הש"ץ בבהכ"נ אבל אכתי יקשה דבעה"ב היאך יוצאין וע"כ צריך לקדש להם בפת ובשכר וכדומה א"כ קדשו להם בעצמם ולא יצטרכו לסמוך ע"ד שיאכלו בביתם. אבל אכתי י"ל דנ"מ לאותם הבעה"ב שאין להם ב"ב וכמ"ש התוס' אליבא דרב ודו"ק. והנה יהיה איך שיהיה עכ"פ ביארתי דיש מקום להקל בין לשיטת ר"נ גאון בין לשיטת רבינו יונה ז"ל שלא יהיה ברכה לבטלה. איברא דגוף דברי הרר"י הנ"ל לכאורה צ"ב דמ"ש דניהו דאין קידוש אלא במקום סעודה מ"מ מה"ת אין לקידוש שייכות לסעודה א"כ יכולים להוציא לשאינו בקי וקשה טובא כיון דעכ"פ מדרבנן אסמכוהו לקידוש במקום סעודה וא"כ כל שעשה שלא כפי תיקון חז"ל לא יצא וכמ"ש הט"ז בסימן רע"א ס"ק י"ט באורך דכל שטעה וסבר שהיה יין ונמצא חומץ אף דקידוש על היין אינו רק דרבנן כל שלא עשה כפי תיקון חז"ל לא יצא וכמ"ש בפסקי מהרא"י סי' ל"ב ובמ"א שם ס"ק ל"ב וביתר ביאור הוא בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תל"ז ע"ש. ולפ"ז כל שלא קיים הקידוש במקום סעודה הרי לא עשה כפי תיקון חז"ל ול"מ קידוש והיא קושיא גדולה לפענ"ד. אמנם נראה דע"כ לא כתבו הפסקי מהרא"י וכל האחרונים רק במקום שצריך קידוש וא"כ כל שלא קיים כפי תיקון חז"ל לא קיים אבל כאן שכתב רבינו יונה דלא הוה ברכה לבטלה הקידוש דניהו דאין כאן אורחים מוציאין את שאינו בקי וא"כ עכ"פ הועילו דמה"ת סגי בזה וניהו דמדרבנן צריך קידוש במקום סעודה עכ"פ ברכה לבטלה אין כאן וז"ב. ובזה מיושב קושית הרא"ש דלכך לא אמר בש"ס דהתקנה הי' בשביל שאינו בקי דז"א דלתקן התקנה בשביל שאינו בקי ולא יהיה יוצא כפי תיקון חז"ל ורק אחר שכבר תקנו לקדש שוב שפיר כתב רבינו יונה דלא הוה ברכה לבטלה דעכ"פ מוציא השאינו בקי וז"ב: