שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ז סימן א׳

נשאלתי בעיר אחת חדשה שבנו להם בהכ"נ מפואר ורצו לנדב איזה יחידי סגולה כוס כסף עם יין בכל שבת קדש בבהכ"נ אם מנהג טוב הוא או לא. הנה מה זה תשאל לשמי הדבר מבואר בסי' רס"ט ובב"י האריך בזה ובש"ע דיותר טוב להנהיג שלא לקדש בבהכנ"ס וכן מנהג א"י. אמנם יען כי המנהג במדינתינו לקדש בבהכנ"ס אמרתי ליישב מנהגן של ישראל. והנה מקור המחלוקת נובע מהא דאמרו בפסחים דף ק"א אותם בני אדם שקדשו בבהכ"נ רב אמר ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו ושמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו וכו' ושמואל למה לי' לקדושי בבהכנ"ס לאפוקי אורחים דאכלו ושתו בבהכ"נ ולפ"ז במקום דאין אורחין האוכלים ושותים בבהכ"נ אינו ראוי לקדש לשמואל וכוותי' קי"ל והרא"ש שם האריך בזה והביא בשם רבינו יונה ז"ל דכתב דאינו ברכה לבטלה כיון דהא דאין קידוש אלא במקום סעודה אינו רק מדרבנן ואסמכוה אקרא וקראת לשבת עונג ועיקר הקידוש מן התורה וכו' ולכך מקדשין כדי להוציא את מי שא"י והרא"ש דחה דבריו דהלשון לא משמע כדבריו וגם למה לא קאמר דלשמואל מקדשין כדי להוציא את מי שאינו בקי. והנה בחידושי להלכות שבת סי' רע"ג כתבתי בזה כמה דרכים. אך כעת נ"ל דהנה באמת צריך להבין דאיך יוציא אחרים דהרי בר"ה דף כ"ט אמרו כל הברכות כולן אם יצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם יצא אינו מוציא בעי רבא ברכת הלחם של מצה וברכת יין של קידוש היום מהו כיון דחובה היא מפיק או דלמא ברכה לאו חובה ת"ש דאמר ר"א כי הוינן בי ר"פ הוה מקדש לן וכי הוה אתי אריסא מדברא הוה מקדש להו. וצ"ל דהא דלא מבעיא על קידוש היום גופא דזה פשיטא דאף דלהנאה באה כיון דחובה הוא ודאי מפיק דהקידוש מחוייב אף בלא יין והיין אינו רק דרבנן ורק על הברכת יין מבעיא להו כיון דבא על הנאה וע"ז פשיט להו כיון דעכ"פ משום חובה באה אף שיש בתוכו הנאה מ"מ מצי מפיק ועיין ברש"י וצ"ל דמה דפשיט מר"פ היינו ששם בירך ברכת היין ג"כ לאריסי'. וראיתי ברא"ש שכתב בהא דאמרו לרב למה מקדש בביתו להוציא את ב"ב וכתב הרא"ש אף שכבר יצא ידי קידוש מצי מפיק להו אף דאמרו בר"ה חוץ מברכת היין כיון דהאי ברכת בפה"ג לקידוש היום הוא כקידוש דמי וחובה היא ומפיק. ותמהני דלא מפיו אנו חיים דזה מבואר בבעיית הש"ס הנ"ל ופשיטתו. ומעתה יקשה לשמואל איך מפיק לאורחים (דאם נימא כמ"ש רבינו יונה ז"ל דעיקר הקידוש הוא בפ"ע וא"כ היה יוצא מן התורה אף בלי סעודה כל שהזכיר קידוש היום והיאך יכול להוציא אורחים) ול"ש לומר כיון דעכ"פ בא בשביל קידוש היום א"כ הו"ל דבר שבחובה ומצי מפיק דהא לשמואל דס"ל דאין קידוש רק במקום סעודה ועיקר הקידוש על הכוס נתקן בשביל סעודה ומטעם דבמקום עונג שם תהא קריאה וא"כ עיקרו בא בשביל דבר שבהנאה ופשיטא דלא יכול להוציא (וע' ט"ז סי' ער"ג ס"ק ג') דכל שאינו במקום סעודה שוב לאו דבר שבחובה הוא וא"ל כיון דאין קידוש רק במקום סעודה שוב לא יצא המקדש ויכול להוציא אחרים דז"א דבכה"ג שהוא יברך בביתו וא"כ איך יכול לקדש לאחרים בדבר שעיקרו להנאה דהא אין קידוש אלא במקום סעודה וע"כ משום סעודה הוא בא דהרי כבר קידשו בתפלה וצ"ל כיון דמן התורה הקידוש הוא ענין בפ"ע ואינו שייך לסעודה רק דמדרבנן אסמכוה על הסעודה וכמ"ש רבינו יונה ולכך שייך שפיר לומר דמה"ת בא בשביל חובה ומפיק וא"ל כיון דמדרבנן אסמכוה על הסעודה הו"ל כדבר שעיקרו להנאה דפשיטא דבשביל זה לא יתעקר החיוב דאורייתא ושפיר אמרו לאפוקי אורחים דאכלו ושתו בבה"כ: