שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ד סימן ו׳

ובזה יתיישב כל קושיות הט"ז דלכך במפקח ובבעל החמור ל"מ חזקת חי דכיון שכבר מת נתבטל החזקת חי לגבי אותו איש בעצמו ואין צורך עוד לדון על אותו האיש או אותו החמור ורק לגבי אחר אנו דנין ובזה ל"ש חזקתו של זה תהני לגבי אחר. ובזה ממילא מיושב היטב הקושיא ממצאו הרוג דשם אם נימא דמת בתוך השלשה א"כ נתבטל חזקת חי שלו לגבי אותו איש ואינו מועיל רק לאשה וטפי עדיף לומר שאותו איש חי ולא אבד חזקת חי שלו לגבי עצמו ומועיל גם לאחר וז"ב לדעתי. ראה זה דבר חדש דעיקר החזקה אנו דנין לגבי אותו דבר בעצמו וממילא נסתעף לגבי אחר ג"כ אבל כל שאין צורך לגבי אותו איש רק לאחר בזה ודאי ל"ש חזקתו שיועיל לאחר וז"ב ודו"ק. והנה בחידושי אמרתי בזה ליישב דברי הריב"ש סי' שע"ט שכתב דלכך הנהו שלשה דר"א ב"פ דנותנין להם חומרי חיים וחומרי מתים משום דיש שתי חזקות נגד הרוב חזקת חי וחזקת האשה באשת איש ע"ש ותמה בשו"ת נוב"י סי' מ"ג דא"כ היכא ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא הא יש תרי חזקות חזקת טמא של האיש כמ"ש רבינו חיים הכהן בתוס' שם וגם חזקת שאינו זבוח וניחוש דלמא במקום נקב קשחיט ולא מקרי שחיטה וגם ברוב מצויין אצל שחיטה נוקמא בחזקת שאינו זבוח וגם חזקה שלא נולד אומן. ולפמ"ש א"ש דבאמת סברת הריב"ש צ"ב דמה עדיפא חזקה אחת משתים וצ"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא וכל דאתרע רובא שוב החזקה השניה אלים מהרוב שכבר אתרע ולפ"ז אם נימא דחזקה שלה לא מהני לגבי אחר כמ"ש רש"י בכתובות שם א"כ מה מועיל חזקת הטומאה שיש לזה הטמא לאורעי להרוב שיש להפרה שהיא כשרה וא"כ לא נשאר רק חזקה אחת ולזה הרוב עדיף וכמו כן מה מועיל חזקת האומן שלא נולד אומן להבהמה דמ"מ הבהמה יש לה רוב דמצויין אצל שחיטה מומחין הם וכשרה וכבר ביארתי בתשובה דלענין הרוב ל"ש לומר דהרוב לא מועיל לגבי אחר וכמ"ש באורך בתשובה ל"ק קאלאמייע יעו"ש משא"כ בהך דריב"ש דשתי חזקות הם בענין אחד דגם חזקת א"א שלה מורה על חזקתו שהוא חי דהא חזקת א"א שלה נצמח מכחו של הבעל ושפיר שתי החזקות מצרפין לאורועי הרוב וז"ב ודו"ק. ובלא"ה יש לומר דשאני התם דהחזקה של הפרה כבר אתרע נגד הרוב דבעת השחיטה כבר היינו מחזיקין הדבר מחמת הרוב שהפרה כשרה ואח"כ כשאנו דנין על הטמא לא נשאר רק חזקה אחת ורוב עדיף מחזקה וכן ברוב מצויין אצל שחיטה שאותו איש אמרינן שהוא מרוב ב"א המומחין וא"כ אח"כ כשאנו דנין על הבהמה מה יועיל חזקת הבהמה לאורועי הרוב שכבר הוחזק משא"כ כאן דשתי החזקות הם לפנינו ובלא"ה הא חזקת הטמא כבר אתרע ע"י הזאה דעכ"פ הזו עליו רק שלא נודע אם הפרה כשרה והו"ל כעין מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דאתרע ע"י עדים שאמרו שזרק הקידושין החזקת פנויה וה"ה בזה ודו"ק. משא"כ כאן דהשתי חזקות לא אתרע עדיין דניהו דספינה רובן לאבד אבל לא נאבדו עדיין ועיין בב"ב דף קנ"ה ובתוס' שם וכ"ז שעוד נשמתו בו יש לו חזקת חי וחזקת א"א עליה. ובזה מדוקדק הא דנקט הש"ס בב"ב שם דוקא ספינה שרובן לאבד טפי מהנך תלתא דחשב ראב"פ והיא דקדוק עצום. ולפמ"ש י"ל דהרי הריב"ש כתב דל"ד למשאל"ס דשם כבר שהו עד שתצא נפשו וכאן לא שהה עדיין ע"ש ולפ"ז זהו שנקט שרובן לאבד דהיינו שעדן לא נאבדו רק שעומדין לאבד בשיעור שהייה עד שתצא נפשם וזהו דנקט ספינה דוקא דבהני אחריני חיישינן שמא כבר מתו ודו"ק. ובלא"ה י"ל דחזקת חי באמת חשוב חזקה שלא נתבררה בשעתה דכיון שבכל רגע מעותד למות א"כ הרי לא נתברר בשעתו רק כשאנו רואין אח"כ שחי נודע שהיה לו חזקת חי וא"כ לא חשוב נתבררה בשעתה וצ"ל דחזקת חי הוה חזקה מכח רובא דעלמא שחיים הם וכיון שכן כל שכבר מת הרי הוא מן הרוב דעלמא ושוב ל"ש חזקת חי לגבי' ואמרינן דמת מקודם וכעין זה כתב התב"ש לענין מים בראש ע"ש בסי' כ"ט. ובזה ממילא מיושב קושיא הנ"ל דשם עכ"פ הא הי' לה חזקת אשת איש עד הנה ושפיר הוה ספק מגורשת דעכ"פ חזקת אישות שלה לא אתרע ודו"ק ראה זה הערה חדשה וצ"ע. ובחידושי אמרתי דבר נפלא בהא דאמרו במכות דף ז' דאמרו ר"ט ור"ע אילו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם ומפרש הש"ס דשאלו שמא במקום סייף נקב הוה ותמהו בתוס' דהא בחולין דף י"א יליף מזה דאזלינן בתר רובא ונדחקו מאד. ולפמ"ש א"ש ועמוד והתבונן בזה דהנה התוס' בסנהדרין דף ע"ח כתבו דלכך ההורג הטריפה פטור אף למ"ד טריפה חיה דסופה למות מחבלה זו ולפ"ז צריך להבין דאיך יליף דאזלינן בתר רובא דהא אף דאזלינן בתר רובא מ"מ כיון שכעת כבר הרגו א"כ כעת מת בודאי וא"כ כשאנו דנין את מת כבר או השתא כתב הט"ז דלא אזלינן בתר חזקת חי דכל דכעת מת בודאי אמרינן כיון דסופו למות ודאי מת מקודם ול"ש חזקת חי וא"כ שפיר יש לומר דדלמא טריפה היה דניהו דאזלינן בתר רובא והיינו שיש לכל אדם חזקת חי חזקה דאתיא מכח רובא הא מ"מ י"ל דילמא טריפה הי' ולא סתרינן חזקת חי דכל אדם סופו למות וטריפה חיה רק דסופה למות וכל שכעת כבר מת א"כ ל"ש לאוקמא בחזקת חי ויש לחוש דלמא טריפה היה והיא קושיא נפלאה מאד. אך נראה דהנה כבר נודע מ"ש הרשב"א בחידושיו לחולין דף ט' דמה"ת אף דספיקו לחומרא מ"מ לא חיישינן רק לספק הבא בתולדה לא לספק הבא במקרה וכתבתי בשו"ת באורך דהא דאמרינן ניחוש שמא ניקב הקרום היינו שמא ניקב מתחלתה וכ"כ בשב שמעתתא שמעתא א' פ"ג ע"ש ולפ"ז ע"כ לא כתב הט"ז רק לומר שמא מת זה ימים רבים דאינו סותר החזקה לגמרי וא"כ כיון שכל אדם סופו למות לא אוקמינן בחזקת חי כל שכעת כבר מת אבל שם דיליף דאזלינן בתר רובא דאל"כ ניחוש שמא במקום סייף נקב הוה והיינו ע"כ ניקב בתולדה וא"כ סותר חזקת חי לגמרי דמן התולדה הי' טריפה ובזה ל"ח ואזלינן בתר רובא וז"ב כשמש ולפ"ז זהו לפי דין תורה שפיר ילפינן דאזלינן בתר רובא אבל לדידן דחיישינן אף לספק הבא במקרה א"כ שפיר אמרו דחיישינן שמא במקום סייף נקב הוה והיינו שבא אח"כ במקרה ולא סתרינן החזקת חי דמעיקרא וז"ב ודו"ק היטב כי הוא ישוב נפלא ת"ל: