שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ד סימן ז׳

איברא דלפ"ז יקשה קושית התוס' במחלל שבת ועובר ע"ז מא"ל ומה שתירצו דשמא טריפה היה המחלל והו"ל עדות שאילה"ז ז"א דשם דהמחלל קיים כעת ושפיר אזלינן בתר רובא והט"ז לא כתב רק כל שכעת בודאי מת והיא קושיא גדולה. אך נראה ע"ד הפלפול דאם נימא דמחלל שבת ומכ"ש עובד ע"ז דהוה כגוי לכל דבר לא אזלינן גביה בתר רוב דבעכו"ם לא אזלינן בתר רוב וכמ"ש הפר"ח וגם זה דינו כעכו"ם בכל דבר ושפיר חיישינן שמא מן המיעוט דטריפה הוא ובזה יש ליישב קושית המהרש"א דא"כ גם בנואף נימא כן ועוד קושיות. ולפמ"ש א"ש דרק במחלל אמרינן כן והיינו במחלל שבת ומכ"ש בעובד ע"ז דודאי מחלל ש"ש ופורק עול לגמרי ובזה דינו כגוי ודו"ק היטב כי הוא חריף מאד עמוק עמוק. איברא דלפ"ז צ"ב הא דנחלק הר"ש עם רבותינו הצרפתים בגבינות שנמצא טריפה אחת מהבהמות ודעת הר"ש דאמרינן אוקי בהמה בחזקת כשרות שלא היה מחיים דיש לה חזקה מכח רובא והרי כיון דעכשיו נשחטו כלם א"כ שוב מהראוי לחוש שמא נעשה טריפה דאינו סותר החזקת חי כיון דסוף בהמה ג"כ למות ולשחוט וכעת מתה ונשחטה לפנינו וכמ"ש למעלה. אך נראה דלפמ"ש הרשב"א במשמרת הבית דכל שא"א לומר עכשיו נעשה ויצאה מחזקתה וא"א להגביל זמן ואמר עד אותו זמן היה כך ואח"כ יצאה מחזקתה לכך ל"ש בזה חזקה ולכך בסרכות דע"כ נסתרך מחיים וא"א להגביל זמן טריפה ע"ש. ולפ"ז אני אומר סברא נכונה דלכך כתב ר"ש משום חזקת חי דא"ל שגם מקודם נטרפה דכל שאתה אומר יצאה מחזקתה שוב א"א להגביל זמן וא"כ אף אתה אומר שיצאתה מחזקתה מחיים וזה א"א דא"כ הורע חזקת חיים לגמרי דנוכל לחוש שמא הוא מתולדה ולכך מעמידין על חזקתה וכל ענין החזקות הוא רק בשביל דכל דלא נעמיד על חזקתו שוב אין לדבר קץ וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה סוף נזיר גבי חזקת טמא טמא שרגלים לדבר ע"ש ובתוסיו"ט ולכך חומרו קולו וז"ב מאד. איברא דלפ"ז יקשה גם בהך דסרכות דהחמיר הרשב"א משום דכל שיצא מחזקתו מחיים וא"א להגביל זמן לכך טריפה והרי אדרבא חומרו קולו דעי"ז מהראוי לאוקמא אחזקת כשרות עד סמוך לשחיטה ממש. אך נראה דשם כיון דא"א לומר סמוך לשחיטה ממש כמ"ש הרשב"א ע"כ לומר שיצאתה מחזקתה מחיים. אך זה דחוק דא"כ גם הר"ש דמתיר ע"כ לא מיירי בכה"ג דא"כ הו"ל ס"ס וכמ"ש הט"ז סי' פ"א באורך. אך העיקר נראה דל"מ אם נימא דסרכות הטעם משום שסופו לנקוב א"כ עכ"פ לא בא בתולדה א"כ בודאי ל"ש לומר דסותר חזקת חי לגמרי אלא אף לשיטת הפוסקים דסרכות מורה על נקב שהיה כבר מ"מ כיון דעכ"פ בגדיים וטלאים ל"ש סרכות כ"כ כמבואר סי' ל"ט וא"כ שוב בתולדה בודאי הי' לו חזקת חי וכל שאינו ספק בתולדה שוב אינו סותר החזקת חי ושפיר נוכל לחוש שמא נטרפה אח"כ כל דמת לפנינו וכמ"ש וז"ב מאד. ובזה מיושב היטב קושית הט"ז דהרי הרשב"א בעצמו הביא דברי הר"ש שמתיר ואיך כתב סברא דכל דא"א להגביל הזמן הוה טריפה ע"ש שכתב שלא האמין שיצא מפי הרשב"א. ולפמ"ש א"ש דאדרבא ע"כ הר"ש ס"ל סברת הרשב"א וע"י כך כשר ורק בסרכות החמיר הרשב"א וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק עמוק. ובזה מיושב הא דקשיא לי הא דאמרו בחולין דף י"ב לר"מ היאך אכלינן בשרא וכו' פסח וקדשים מא"ל אלא היכא דאפשר וכו' וקשה הא עכ"פ צריך לבדוק משום סרכות אף בקדשים כמ"ש הריב"ש סי' קמ"ג וא"כ הא צריך לבדוק ועיין כו"פ סי' נ"ו ס"ק ה' כיוצא בו וצ"ל דלענין זה יש לו חזקת כשרות דבגדיים וטלאים ל"ש סרכות כ"כ וגם קושית הכו"פ שם מיושב ודו"ק ועיין כו"פ סי' ס"א ס"ק י"ד דאם ספק אימת נשחטה הבהמה דמעמידין אותה על חזקת חי וכעין זה כתב בסי' ס"ט ס"ק י"ג ולפמ"ש ל"ש בזה חזקת חי וכמ"ש ודו"ק היטב ועיין בב"י שתמה על הטור דלמה נקט דינו דוקא בסרכות ולא בשאר טריפות ולפמ"ש א"ש ודו"ק. אך גוף דברי הט"ז צ"ע בהך דנחלקו ר"י ור"נ בקידושין דף ע"ט אם מעמידין הנכסים בחזקתן או לא ואמרו בטעמא דר"נ דכ"ע בחזקת בריאים קיימו וקשה כיון דהשתא מת ל"ש זאת דהא כבר מת ול"ש חזקת חי וצ"ל דניהו דסופו למות אבל יכול להיות שאף בהיותו בריא ימות ורגע יגוע אדם ואיו וא"כ אין המיתה ראיה דלא היה בריא בשעת מעשה ויש להאריך שם בזה ואכ"מ אבל קשה להיפך דהיאך מדמה שם קדשה ביומא דמשלם זמני' דשם שייך סברת הט"ז דכל שהביאה ב' שערות שוב ל"ש חזקת קטנות ונערות דהא היא עומדת שתביא שערות ואולי שתי שערות אינה מעותדת להביא כ"כ כמו מיתה הכוללת כל בשר איש לא נעדר משא"כ שערות אולי תהיה אילונית או שיושרו וכדומה מהמקרים ודו"ק ועיין כו"פ סי' ס"ט ס"ק י"ג דאם הספק אימתי נשחטה הבהמה ואם עברו עליה שלשה ימים בלי הדחה מוקמינן הבהמה בחזקת חי עד עכשיו ע"ש ולפענ"ד לא נהירא דע"כ לא שייך חזקת חיים רק באם מתה הבהמה מעצמה שייך חזקת חי אבל כששחטוה מה שייך חזקת חיים והרי בידו לשחטה ולסור החזקת חי וא"ל דתלוי במעשה דהרי לא דנין על ענין השחיטה אלא אנו דנין מתי נשחטה ובזה ל"ש חזקת חי דהרי בידו לשחטה וז"ב לפענ"ד ועיין קידושין דף ס"ב דכל שבידו ל"ש דבר שלבל"ע וה"ה לענין חזקה דמה"ט כתבו הפוסקים דטבל ל"ח חזקה כ"כ דבידו לתרום ודו"ק. ומה"ט נראה לפענ"ד דמי שנמסר לתלייה ואנו מסופקים מתי נתלה ל"ש להעמידו על חזקת חיים דכל שבידו לתלותו מתי שירצה שוב ל"ש חזקת חיים ולפ"ז גם בהך דיצא לידון בקונטריסין ל"ש חזקת חי וצ"ע בגיטין דף כ"ח ראה זה חדש הוא: