שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ד סימן ה׳

וראיתי בט"ז על אהע"ז סי' ק"ג בהתשובה הראשונה בענין ע"א שמעיד שמת בנו תחלה ואח"כ מת בעל וכתב הט"ז דיש לו להבן חזקת חי והביא דיש מי שרצה לומר דחזקת חי לא הוה חזקה דאדם מעותד למות ותמה הט"ז דחזקת חי הוה חזקה אלימתא ושמא מת לא חיישינן וסותר משנתו כיון דמת אח"כ בודאי ל"ש חזקת חי כלל וכמ"ש הט"ז בעצמו ולא עוד דאף לדברי המהריב"ל ודעימי' בכה"ג שמתו שניהם ושניהם הי' להם חזקת חי מה אולמא דהאי מהאי מהכ"ת לתת להבן חזקת חי יותר מהבעל וע"כ דבריו תמוהין וצ"ע. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דלכך כשמת לפנינו לא אמרינן אוקי מעיקרא בחזקת חי דהרי בכתובות דף ע"ז אמר רב אשי רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך ופירש רש"י דלא מהני חזקה שלה לגבי אבוה ע"ש וכן הסכימו התוס'. ולפ"ז נ"ל ברור דאף אם נימא דחזקה של זה מהני לזה היינו דוקא כשחזקה של זה מהני ונצרך עכ"פ לעצמו ממילא מהני לגבי אחר ג"כ אבל כשלאותו איש אין צורך עוד בחזקתו איך יועיל חזקתו לגבי אחר וז"ב לדעתי בסברא. ולפ"ז לענין חזקת חי כ"ז שלא נודע שמת א"כ מועיל חזקת חי שלו לגבי עצמו שייך לומר דגם לגבי אחר תהני החזקה אבל כשכבר מת א"כ לאותו איש בעצמו אין לו חפץ עוד בחזקת חי שהי' לו ומה בצע לו אם מת כבר או שמת עכשיו כל שמת אבד חזקת חי שלו וא"כ איך יועיל לגבי איש אחר והוה כמנה לאבא בידך דל"מ חזקה שלו לגבי אחר: