שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ד סימן ב׳

מה שאמרת ששמעת מפי הרב הגאון מוה' שמחה נתן ראב"ד פה חוץ לעיר שהקשה על דברת התוס' בחולין דף צ"ו בד"ה פלניא שהקשו והלא משיאין אשה עפ"י סימנים ואם לאחר שנישאת באו עדים שזינתה קטלינן לה משום דסמכינן אסימנים להחזיקה בחזקת א"א מן השני ואפילו נתבררה ע"י עדים שבעלה הראשון כבר מת בשעת זנות ולא אמרינן שמא בעלה היה חי בשעת קידושין ואין קידושיה קידושין וכתבו דבאמת בכה"ג לא סמכינן אסימנים ע"ש וע"ז הקשה הרב הנ"ל דלפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שצ"ו לחלוק על המהר"ם מינץ דכל שמת אזלינן בתר חזקה דהשתא ואמרינן שמת כבר וא"כ גם כאן כיון שנתברר שכבר מת בשעת זנות יש לומר דמת גם בעת הקידושין ולכך קטלינן לה. והנה רצית לשמוע חוות דעתי בזה. והנה בקושיא הלז כבר קדמו הגאון בשב שמעתתא שמעתא ג' פ"ח ע"ש (ועיין שעה"מ פ"ג מאישות הלכה י"ד גבי היתה הבת ספק בוגרת שנרגש בזה) ולהיות כי יש לי בזה ענין נחמד אמרתי לבאר הדבר היטב וכתר לי זעיר ואעתיק לך מ"ש לי על דברת הט"ז הנ"ל במה שחידש הט"ז דכיון שמת אזלינן בתר חזקה דהשתא ומטעם שאדם מעותד למות באמת שסברתו תמוה ומה"ת לאורעי חזקת חי בזה ועיין בנקה"כ. אמנם לכאורה אמרתי דבנדון השאלה של הט"ז הספק אם היא שמועה רחוקה או קרובה הדין עם הט"ז ולא מטעמו והוא דהנה כבר נודע מחלוקת הקדמונים ביו"ד סי' פ"א גבי גבינות שדעת הרשב"א דכל שא"א לומר שכעת יצא מחזקה דהיינו בשעה שחיטה רק שע"כ נתהווה מחיים בזה שפיר אמרינן דכיון שע"כ יצא מחזקת כשרות מחיים ממילא כיון שא"א לתת לך גבול מתי יצא מחזקתו מטריפין למפרע עד הזמן שנודע שכשרה הי' וכמו בכתם יבש דמטמאין למפרע עד שיאמר ברי לי שבדקתי ולא הי' בו דם ע"ש ובט"ז מ"ש בשם המשמרת ולפ"ז גם בזה י"ל דאם אנו מסופקים אם מת כעת או מקודם שפיר מוקמינן אחזקת חי עד עכשיו אבל כל שכבר נודע שמת רק שאנו מסופקים אם היא שמועה קרובה או רחוקה בזה ל"מ חזקת חי דכל שכבר יצא מחזקה וא"א לתת גבול אימתי יצא מחזקה בזה שפיר מחזיקין שמת כבר עד זמן שנודע שודאי היה חי וזה ברור מאד לדעתי. ובזה נ"ל לדחות כל ראיות הט"ז דמה שהביא ממפקח הגל שכתבו התוס' כיון שנמצא מת אית לן למימר שכבר מת היינו דשם כל שמצאו מת וניכר שמת עכ"פ בשעה מועטת א"כ כיון שעכ"פ יצא מחזקת חי שפיר אמרינן שמת מקודם וחייב בפסח שני. וראיתי בנקה"כ שכתב לדחות ראיית הט"ז דשאני התם דיש מקום לתלות מזמן נפילת הגט ויש זמן ידוע משא"כ הכא דאם נימא דמת כבר אין כאן זמן ידוע שנתלה שמת הלכך מוקמינן ליה בחזקת חי ולפי מה שכתבתי נהפוך הוא דכל שאין גבול ידוע לומר באותו זמן מת מחזקינן שמת למפרע עד זמן שנודע בבירור שמת וזה ברור לדעתי ומ"ש הט"ז ראיה שניה מהא דאמרו בהמדיר דף ע"ז דעל בעל החמור להביא ראיה וקשה אמאי צריך ראיה נוקי בחזקת חי עד עכשיו וכן קשה במסקנא דאמרו כל מי שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה ות"ל דמוקמינן בחזקת חי עד עכשיו לפענ"ד א"ש דהנה הרשב"א בת"ה בית ג' שער ששי אחר שכתב הדין דגבינות הנ"ל כתב והא דאמרו במומין שתלינן ברשות הבעל אף דא"א לומר דנולדו כעת וכבר יצאת מחזקתה וכתב כיון דשם הוא מרשות לרשות לא מחזיקינן אף שיצא מחזקה לפ"ז כאן ל"מ לפי המסקנא שפיר אצטריך לטעמא דכל מי שנולד ספק ברשותו דאל"כ לא הוה מחזקינן מרשות לרשות דאם הי' מחזיקין ברשות בעל החמור (דמיירי שמצאו שכבר מת החמור וכבר יצא מחזקת חי) וכמו שהיא שיטת הרי"ף גם לפי המסקנא לא הוה מועיל החזקת חי לשנות מרשות לרשות ולכך קאמר דבאמת הוא עומד ברשות בעל הפרה ולפ"ז גם להס"ד דעל הבעל החמור להביא ראיה והיינו דמחזיקין בחזקת בעל החמור א"כ הוה מרשות לרשות ול"מ חזקת חי ודו"ק כי יש להאריך שם בסוגיא: