שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ג סימן ו׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ודרך אגב ארשום מה דנתקשיתי בדברי זקיני המהרש"א בכתובות ר"פ מציאת האשה בתוס' ד"ה ה"ג בושתה ופגמה שלה וכתב המהרש"א בזה"ל וק"ק אמאי לא תקשי להו נמי לעיל דהאב אינו זכאי ליורשה כשיש לה בנים והבעל זכאי ליורשה אף כשיש לה בנים וכוונתו לתוס' לעיל ד"ה וירושתה. ואני תמה ע"ז דמלבד דכל שיש לה בנים א"כ ע"כ שנשאת וכבר יצאת מרשות האב וזה אינו שייך למתני בלשון יתר דכל שנשאת היא ברשות הבעל וזה שתני נשאת יתר עליו הבעל. אך אף אם נדחוק דיכול להיות שלא נשאת רק שזינתה באירוסין או בפנויה או מח"ל וכ"ש ח"כ או נכרי ועבד דאין בו צד תפיסת קידושין ועכ"פ נישואין בודאי לא מקרי ולא יצאה מרשות האב ולא ירשה האב ובאמת שגם זה תמוה דמנ"ל זאת דהא כל שהיא ברשות אביה בקטנותה ונערותה פשיטא דאף דילדה בן מ"מ היא ובנה של אבי' וכל שמתה בנערותה אביה יורשה. אך אף אם נדחוק דשייך הירושה לבנה מ"מ הא בנערותה לא משכחת שתלד כדאמרו בכתובות דף ל"ט ולא משכחת רק כשהולידה כשבגרה וא"כ כבר יצאת מרשות האב ובדין הוא שהבן ירשנה ול"ש לומר שיתר הבעל על האב והתוס' לא כתבו בד"ה ירושתה רק שהבעל יתר על האב ולא נדע אם גם כשיש לה בנים שיתר על האב אינו רק באין לה בנים ועיין קצה"ח סי' ער"ו וגם קושייתו ל"ש כאן דאם הוא נפל מנחיל למשפחת אביו וא"כ ממילא הוא של אב ודו"ק. וכדי שלא יהי' דברי המהרש"א כ"כ סותרים אמרתי ליישב דהנה הרי"ף פא"נ הוכיח דע"כ קטנה יש לה קנס דהרי להס"ד דבעי יש בגר בקבר ע"כ דנתעברה כשהיא קטנה ונאנסה כשהיא קטנה והרי אין קנס לקטנה וע"כ דבקטנה יש לה קנס. והנה בתשובה כתבתי בשם קול יהודה להקשות בשם הגאון מוה' אהרן דהא משכחת לה שתלד באמבטי והיא עודנה בבתוליה ומגיע לה קנס וא"כ יש לה בן ועודה נערה ומגיע לה קנס ובאמת קטנה אין לה קנס ונאנסה באמת בנערותה ואף דנתעברה בקטנותה מ"מ יש לה בתולים וכתבתי ליישב דלענין קנס ל"ש זאת דהוה מודה בקנס דהבועל לא צריך להאמין שנתעברה באמבטי ואף אם מאמין הו"ל מודה בקנס ודברי הרי"ף נכונים ולפ"ז שוב לענין האב משכחת לה בכה"ג אבל ז"א דאכתי לא יכלה להתעבר בקטנותה כלל וכמ"ש וע"כ דברי המהרש"א צע"ג ודו"ק. שוב ראיתי בהפלאה שבתוך הדברים הבליע ודברי המהרש"א יש ליישב והרגיש קצת במ"ש ע"ש. והנה במ"ש התוס' ד"ה ממונא מאיסורא לא ילפינן שהקשו דניליף מנדרים דהיינו איסורא מאיסורא וכתבו דאיסורא דאית ביה ממונא מאיסורא דלית ביה ממונא לא ילפינן וע"ז הקשה אותי צורבא מרבנן אחד מ"ק בוטשאטש ושמו מוה' איצק הירש ני' ובעל נט"ש היה דודו ממ"ש הר"ן בנדרים דף י"א דלכך ס"ל לר"מ בנדרים מכלל לאו אתה שומע הן דהוה איסורא דאית ביה ממונא דהיינו איסור חפצא הרי דנדרים הוה ג"כ איסורא דאית ביה ממונא ולק"מ דבאמת בנדרים פתוך ביה ממונא דנאסר חפצא עליו אבל שם אנו דנין דלא זכתה התורה לי' ענין ממון רק איסורא גרידא וא"כ מה בכך שנדרים יש בהם ממון דנאסר החפץ אבל מ"מ אין בזה שום ריווח להאב במה שמפר לה ותהיה מותרת באותו חפץ או שתאכל איזה דבר אחד ומה הנאה ותועלת מגיע לו ולכך שפיר מקרי איסור גרידא לענין זה וז"פ:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.