שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ג סימן ה׳

עוד נראה לי בכוונת הבית הלל הנ"ל שלא יהי' מוקשים כ"כ דהנה באמת הא דלא אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי בקידושין אמרו בקידושין דף ס"ה משום דבממון לא קא מחייב לאחריני אבל בקידושין קמחייב לאחריני והיינו דקרובותיו נאסרו בה וקרובותיה נאסרו בו ולפ"ז לשיטת הרא"ש דתרתי בעינן ובעינן הגדה בב"ד וא"כ שפיר בכה"ג לא נפסל כשיש קרוב דבאמת כל ששניהם מודים א"כ לגבייהו ל"צ לעדות כלל רק דהם אינם נאמנים בשביל דהקרובים מפסידים וא"כ לענין הקרובים פשיטא דלא מקרי הגדתם כעת הגדה כלל דכל שלא בפניהם לא מקרי הגדה לגבייהו וא"כ כיון דלגבייהו לא מקרי הגדתם הגדה א"כ לא נצטרפו לגבייהו בהגדה וניהו דממילא נאסרו משום דכבר הגידו בב"ד אבל כיון דשניהם מודים א"כ לגבייהו לא היה צריך להגדה כלל רק דגזירת הכתוב היה בשביל דמחייבה לאחריני בעי שני עדים אבל כיון דלגבי הקרובים לא מקרי אותה הגדה הגדה א"כ לגבייהו יכולין לחזור ולהעיד ואולי אף צריכין לחזור ולהעיד וא"כ הרי לא נצטרף בהגדה לגבייהו ול"ש בזה נמצא אחד מהם קרוב או פסול והבן כי הוא דק שכל אף כי יש קצת לפקפק מ"מ יש בו טעם. ובזה ממילא י"ל דלכך לקטלא לא המניה רחמנא דאם נימא דגם לקטלא המניה שוב הו"ל חב לה בעדותו ובכה"ג שוב הו"ל נמצא אחר מהם קרוב או פסול ולכך לקטלא לא המניה ושוב אין הפסד רק לאחריני ובכה"ג שוב לא שייך נמצא קוא"פ ודו"ק היטב. שוב מצאתי לאחד מאחרוני זמנינו ספר מהר"מ מינץ החדש סי' כ"ג שכתב ליישב דברי הבית הלל עפמ"ש הראב"ן לרבינו יואל חתנו שהעלה דבר חידוש בסוגיא דנסכא דר"א שכל שהוא מודה לדברי העד הו"ל כשנים וע"כ לא נאמן הע"א כשנים רק היכא שמכחישו אבל במודה לדבריו הו"ל כשנים ולכך כיון שאמר אין חטפי א"כ מודה לדברי העד הו"ל העד כשנים וע"ז הקשה מפלוני רבעני לרצוני דכיון שמאמין להעד השני א"כ שוב הו"ל פסול ע"ש ולכך כוונת הב"ה כיון ששניהם מודים לדברי העד הכשר הוה קידושין ואין הקרוב פוסל ע"ש. והנה ספר הראב"ן אינו ת"י. אבל לפענ"ד אם כוונת דבריו כמו שהבין המחבר דבריו תמוהים דא"כ בהא דאמרו בקידושין דף ס"ה ע"א וע"ב המקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ואפילו שניהם מודין ואמאי והא כל שאינו מכחיש להעד הו"ל כשנים וכן בהא דאמרו בדף ס"ו שם זינתה בע"א ושותק דאינו נאמן משום דהו"ל דבר שבערוה והא כיון דשותק הו"ל כשנים וע"כ דבכ"מ דבעינן תורת עדות שנים פשיטא דל"מ נאמנותו ולכך גם בפלוני רבעני כיון דשם צריך עדים והוא קרוב ואאמע"ר א"כ אינו נאמן אף שמאמין לדברי העד ואף פסול לא הוה דאין ע"א נאמן כלל ורק בנסכא דר' אבא דבדבר שבממון כל שמאמינו הו"ל כשנים משא"כ בדבר שצריך שני עדים ודו"ק ודברי הראב"ן צ"ע ועיין בב"ב דף ל"ד במ"ש ריב"ם יש להסכים לסברת הראב"ן הנ"ל וכפמ"ש דוקא בממון: