שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ג סימן ד׳

והנה במ"ש למעלה דגם לענין הקידושין שייך הדין דנמצא אחד מהם קאו"פ לכאורה לא משמע כן בש"ע אהע"ז ס"ב בהג"ה דמבואר דאם אחד קאו"פ הוה כמקדש לפני עד אחד הרי דלא נתבטל עדות הכשר ע"י הפסול. אמנם באמת הח"מ והב"ש לא העירו בזה ומ"ש והב"ש מילא דבריו דלשיטת הרא"ש דבעינן תרתי ראיה והגדה א"כ בשעת ראיה כשרים היו והו"ל כמקדש לפני עדים כשרים והלכו להם אח"כ זה כוונת הב"ש. אבל באמת הריטב"א בחידושיו לקידושין דף מ"ב כתב בהדיא דבקידושין אף להרא"ש דבעי תרתי מ"מ פסול ע"ש גבי הא דאמר אילימא דלא אמר הוו לי עדים. ולכאורה רציתי לומר דלפי מה דחששו שם גם בע"א לקידושין וכשיטת הסמ"ג א"כ בכה"ג י"ל דלא הוה פסול משום דנמצא אחד מהם קרוב דעכ"פ העד השני בלבד יש בו ג"כ תועלת וכעין מ"ש התוס' במכות דף וא"ו בטעם דר"י מכשיר בד"מ משום דעכ"פ דעד אחד יכול לחייב שבועה ודחיתי זאת משום דדוקא לר"י כתבו התוס' כן ולא לרבי. ומצאתי בשו"ת אא"ז מהר"ם פדווא שכ"כ דדוקא לר"י שייך זאת ולא לדידן וכ"כ הכנה"ג בחו"מ סי' ל"ו ונהניתי עד מאד. והנה הבית הלל כתב דבקידושין כל ששניהם מודים בכה"ג לא נפסל עדות הכשר בשביל נמצא אחד מהם קאו"פ ודבריו תמוהים כמ"ש הב"ש דמה נ"מ סוף סוף הו"ל כמקדש לפני פסולים ולמען שלא יהי' כמדבר בלי דעה ח"ו אמרתי ליישב דכוונתו דבאמת כל ענין דאמרינן דקאו"פ מבטל כל העדות לכאורה כמו זר נחשב דלמה נתבטל עדות הכשר בשביל הפסול וצ"ל דבאמת כל הטעם דשנים נאמנים משום דשנים לא חשדה התורה למשקרים והם בחזקת אומרי אמת ונפ"ז כל שנמצא ריעותא בעדות זה כיון דהשלישי ודאי פסול חשדה התורה שמא גם בשנים הנשארים יש איזה ריעותא ולפ"ז זהו בשאר ד"מ דלא אברי סהדי אלא לשקרי א"כ כל שיש איזה קרוב או פסול אמרינן שיש חשש ריעותא בעדות ובטל כלו משא"כ בקידושין דאף בשניהם מודים גזירת הכתוב דצריך שני עדים בזה י"ל דלא מבטל הקרוב או הפסול העדות וכן נראה לפענ"ד לחומר הנושא ולפ"ז ממילא עכ"פ בשניהם מודים ל"ש דהאב יבטל העדות. ובזה אני אומר הא דאמרו בקידושין דף ס"ג כי המניה רחמנא לאב לאסרה לקטלא לא המניה וכתבתי לעיל הטעם משום דהו"ל האב בזה קרוב ומבטל העדות ולפמ"ש כעת א"א ליישב. אך י"ל דשם קאי על המשנה ומסתמא היא מכחשת ואומרת שלא נתקדשה ואנחנו אין יודעין כלל למי נתקדשה בכה"ג י"ל דלא המניה רחמנא לאב לענין זנות. ולפ"ז מיושב היטב קושית התוס' דהרי בקרא כתיב את בתי נתתי לאיש הזה וגו' וסקלוה. ולפמ"ש א"ש דשם דאמר את בתי נתתי לאיש הזה והוא מודה שקדשה לו א"כ כל ששניהם מודים שוב אינו מבטל הקרוב ושפיר כל שהוחזק בקידושין נאמן גם לענין זנות וכמ"ש הפ"י ודו"ק היטב: