שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ג סימן ג׳

ובזה אמרת בהא דאמרו בכתובות דף כ"ב מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר שנאמר את בתי נתתי לאיש אסרה הזה התירה והקשה ההפלאה וכבר קדמו הרשב"א בשטמ"ק דמנ"ל דהאב התירה דלמא המקדש התירה דהוא נאמן לומר אני קדשתיה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דאינו נאמן שוב הו"ל לענין המקדש נמצא אחד מהם קרוב או פסול והרי התורה זיכהו לקדש את בתו וא"כ א"א לומר שאינו נאמן לגבי המקדש שתתקדש אליו רק לגבי בתו א"כ הו"ל עד פסול וע"כ דגם זה האמינו התורה מטעם שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וא"כ שוב ל"ש עד פסול. ויש ליישב בזה קושית התוס' שם דלאו מתורת מגו אתינן עלה רק דע"כ האמינו התורה לזה ומטעם שהוא יכול לאסרה ועיין בש"ך בחו"מ סי' ק"ח דהפה שאסר עדיף ממגו וז"ב. ובזה י"ל הא דאמרו בקידושין דף ס"ג כי הימניה רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא המניה וקושית הפ"י מפורסמת דהו"ל עד שכבר הוחזק ובמק"א כתבתי באריכות וכעת נ"ל דהכוונה היא כיון דלענין קטלא לא האמינו התורה א"כ ניהו דהו"ל עד שכבר הוחזק מ"מ לא נוכל לקטול דהו"ל עד פסול וקרוב דע"ז לא האמינו התורה ומיושב קושית הפ"י דקרוב פסול אף שאינו משקר כמשה ואהרן וז"ב. ובזה מיושב קושית התוס' דהרי בקרא דאת בתי נתתי כתיב וסקלוה. ולפמ"ש י"ל דשם מיירי בקטנה דנתתי בקטנותה וכדרצה לאוקמי בכתובות כאן וא"כ בקטנה דאין לה יד לגמרי א"כ שוב הו"ל האב בע"ד ולא עד ואינו פוסל א"כ שפיר נאמן לסקול מתורת שכבר הוחזק נאמנותו אבל שם מיירי בנערה ובכה"ג ניהו דאביה ולא היא מ"מ י"ל דבתורת עד הוא ושפיר לקטלא פוסל העדות ודו"ק ועיין בתוס' ישנים בכתובות דף כ"ב שם ודו"ק. ובזה י"ל טעמו של הרשב"א באהע"ז סי' ל"ו סעיף י' דאין האב נעשה שליח לבתו בוגרת לקבל קידושיה והיינו דבבוגרת ודאי יש לפסול משום דהו"ל קרוב ומבטל העדות דבזה ודאי אינו רק בגדר עדות ולא בע"ד וכמ"ש הרא"ש והפוסקים דנכון שלא יהי' קרובים בשעת קידושין דלא יבטלו העדות ולפ"ז בייחד עדיו ודאי יכול להיות שליח ומיושב בזה כל מה שהקשו האחרונים עליו אמנם בגוף קושית הריטב"א הנ"ל נראה לי דכוונת הש"ס היא כיון דאביה יכול לקבל הקידושין כדכתיב את בתי נתתי ומשמע דאף בלי ידיעתה וע"כ דשקיל כספה דאל"כ תוכל היא למחות שרצתה להתקדש למי שיתן יותר. ובזה יש ליישב בהא דאמרו ממונא מאיסורא לא ילפינן והקשו בתוס' דליליף איסור מאיסור שיכול לקדשה כשם שיכול להפר וממילא הכסף שלו דהשתא הוא מקדשה ולפמ"ש יש לומר דבאמת היא תשקול כספה ובאמת אינו יכול לקדשה בלי ידיעתה ודו"ק: