שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״ב סימן ב׳

ובזה יש ליישב מה דהקשה בתוספת שבת בסי' רנ"ד שם בהא דכתב הטור לקמן סי' תס"א דפחות מפורסה ואין חוטין נמשכין אין יוצאין בה ודקדק הב"ח דמשמע דאין יוצאין אבל איסור חמץ ליכא והיינו דכל שנאפית כמאב"ד סגי לאפקועי מאיסור חמץ ולפ"ז משמע דכמב"ד הוא זוטר משיעור דכל שאין חוטין נמשכין והרי בש"ס דף ל"ז ע"ב מוקי המתניתין דעד שיקרמו פניה כחנניא דמתיר כמב"ד ומשמע דשיעור קרימה ומב"ד חד הוא והיא קושיא גדולה. ולפמ"ש א"ש דש"ס דילן לשיטתו דס"ל לפי פירש"י דר"א להחמיר בא והת"ק מיקל והתוס' בשם ריב"א לא דחו רק דאין שיטת הירושלמי כן וא"כ כיון דבש"ס דילן ס"ל דסגי בקרימה כל דהו וגם עכ"פ ר"א ודאי ס"ל כן וא"כ זה הוה כמו שיעור דמב"ד ושפיר דייק אבל התוס' במנחות ס"ל כשיטת הירושלמי דבעי קרימה מעליא לת"ק וס"ל דהלכה כת"ק כמו שנחלקו בזה הקדמונים ועיין בב"י וש"ע כאן והרמ"א דהעתיק כאן דברי הגה"מ היינו דאזיל בשיטת הסוברים דבעינן קרימה מעליא וכמ"ש. ובזה מיושב מה דכתבו התוס' במנחות דף נ"ז ע"ב בהא דאמרו שם דר"ע סבר דמדת יבש לא נתקדש והקשו בתוס' דהא משיקרמו פניה נתקדש וכתבו דכיון שקרמו פניה שוב לא אתי לידי חימוץ ודבריהם לכאורה סתומים דמהיכן פשיטא להו דבזה ל"ש חימוץ. ולפמ"ש הדברים מפורשים דכיון דהש"ס אמר דמשקרמו פניה דלחמי תודה היינו מצה שאין חוטין נמשכין ממנה דיוצאין בה ובירושלמי אמרו בהדיא דאף ר"א מודה בלחם הפנים דקרימה מעליא בעי וא"כ שוב בודאי אין בה משום חימוץ ובזה יש ליישב מה שהקשו האחרונים בהא דפריך הש"ס במנחות דף צ"ה דאמרו דאין דוחה שבת וכיון דאפייתה בפנים אפסלא בלינה והקשו דכיון דבלחם הפנים בעי קרימה מעליא להתקדש ואילו לענין שבת קיי"ל לדעת הרבה מהקדמונים כמאן דמיקל לאפות בקרימת כל דהו והא יכול לאפות בקרימת כל דהו מע"ש ואח"כ בשבת יגמור האפייה ואין בישול אחר בישול ולא אפסלא בלינה דעדיין לא נתקדש. ולפמ"ש א"ש דהרי ברמ"א מבואר שם דכל שפורסה ואין חוטין נמשכין קרוי קרימת פנים וא"כ כל שלא היה קרימה מעליא א"א בלחם הפנים דבעינן מצה ודו"ק: