שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״א סימן ט׳

והנה במ"ש דלענין מעשר מה דכ"ש מבשל הוא שעכ"פ הוה גמר מלאכה שבשמן הפשירו זהו בישולו וניהו דכ"ש אינו מבשל היינו שיהיה חייב משום בישול בשבת דאינו תולדת אור כיון דדופנותיה מקררות ואינו תולדת אור ולכך אמרו שבכ"ש אינו מבשל אבל מ"מ נגמר המלאכה שאלני אחד מהחכמים דהא אור קובע למעשר דהיינו אש כמ"ש רבינו פ"ג ממעשר הלכה ג' וא"כ זה אינו כל שהוא בכלי שני והשבתי לו דבמעשר עיקר תלוי בגמר מלאכה ובמה שראוי למאכל וא"כ כל שנתבשל אף בכ"ש ניהו דלא נקרא בישול לענין שבת אבל לענין מעשר חייב ותדע שהרי כובש קובע למעשר אף שנחלקו אמוראי בחולין דף קי"א אי כבוש כמבושל ועיין כ"מ בה"ג שם ובפ"ה ממעשר הי"ד ובמלמ"ל שם וראיה ברורה לזה דהרי לענין שבת לא זכר הרמב"ם בפ"ט משבת דכובש יהיה חייב משום מבשל דלאו תולדה דמבשל משום דאין בו אור ומ"ש בפכ"ד היו"ד דהכובש אסור מפני שהוא כמבשל דקדק רבינו לשון איסור ולא חייב דשם חוזר ושונה מה שאסרו כמבואר פכ"א ופכ"ב דחשוב כל איסורי דרבנן מה שדומים לאב ולתולדה דאורייתא וא"כ גם בכובש ניהו דאינו תולדה דאור אסור אבל חיוב ל"ש בכובש דאינו אור ובפ"ה ממעשר כתב דהכובש ג"כ קובע וע"כ דשם עיקר הענין שגומר המלאכה וראוי לאכילה ולכך קובע למעשר וא"כ אף כובש קובע ומה דחומץ אינו קובע כמ"ש הכ"מ פ"ג אפשר דס"ל דחומץ אינו מבשל דקיי"ל כת"ק דר"י דאף בנותן לחומץ וציר מותר ובפרט בנותן חומץ לתוך התבשיל אינו מבשל עוד וכדאמרו בפסחים דף מ"א דכל שכבר נתערב אינו מבשל ולכך לא פסיקא ליה למנקט חומץ ודו"ק ומצאתי בנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' סמ"ך שכתב בסופו דכובש חייב בשבת משום מבשל והבין כן מדברי רבינו שבפכ"ב. ולפענ"ד א"א לאמרו דעכ"פ אינו תולדת אור וכמ"ש וז"ב כשמש. שוב ראיתי בפכ"ב משבת ה"ו שכתב ואם יצק התבשיל מקדירה לקערה אעפ"י שהוא רותח בקערה מותר לו ליתן לתוך הקערה תבלין שכ"ש אינו מבשל ובפר"ח סי' ס"ח הבין בפשיטות דרבינו ס"ל דכ"ש אינו מבשל בכ"מ וכן נראה מהה"מ שם ואני תמה שהרי בפ"ג ממעשר כתב דכל שהיס"ב מבשל וצ"ל כמ"ש דדוקא לענין שבת הוא דאינו מבשל דאינו תולדת האור ועדיין צ"ע: