שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״א סימן י׳

והנה הב"י באו"ח סי' תנ"א כתב ראיה דאף בהעבירו מרותח מעל האש הוה כ"ר מהך דתנן האלפס והקדירה שהעבירן מרותחין ושאל אחד מהתלמידים על הר"ן פכ"ש שלא הביא ראיה זו שהוא פשיטא מאד. ובאמת לק"מ די"ל דשם אינו רק דרבנן כדאמרו בירושלמי וכ"כ בפר"ח סי' ס"ח שם ליישב דברי הר"ן פ' כירה כן ועט"ז סי' שי"ח ס"ק י"ב ולפמ"ש הפר"ח אין ראיה מהמשנה דהאלפס די"ל דזה אינו רק דרבנן. ועכ"פ ממ"ש הרמב"ם פ"ג ממעשר מבואר בהדיא דס"ל דכ"ש מבשל ועיין במג"א סי' תנ"א ס"ק ג' שרצה לכוון דברי הרמב"ם דדווקא בעירוי ס"ל כן ולא בכ"ש דכ"ש אינו מבשל. ואני תמה דלפי הבנתו היה לו להסתייע מדברי הרמב"ם פכ"ב משבת ה"ו שכתב דכ"ש אינו מבשל ועירוי משמע דס"ל דהוה כבישול וכמ"ש הה"מ אבל באמת הרמב"ם לא פסק כן בפ"ג ממעשר ויצא לו מדברי הירושלמי וכמ"ש הכ"מ והיא היא כפי הנראה אותו ירושלמי שבפרק כירה שכ"כ הפר"ח בפרק כירה ובפ"ק דמעשרות מאמרי הירושלמי ועכ"פ מבואר דמבשל וע"כ דדוקא בשבת דבעי תולדת אור ובכ"ש אינו תולדת אור ואינו רק מדרבנן ולכך מותר לתת בתוכו תבלין ודו"ק. שוב אחר זמן רב נזכרתי שהרמב"ן סוף ע"ז דעתו דמליח אינו מבשל והר"ן נחלק עליו ע"ש ובפר"ח סי' ס"ח. ובאמת אם נימא כמ"ש למעלה אין ראיה דניהו דמבשל אבל בשבת אינו חייב משום מבשל וכ"כ הצל"ח ר"פ כיצד צולין ועיין בנוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' כ"ב וחיו"ד סי' מ"ג וקצת סותר עצמו שם. ועכ"פ מבואר שם הסברא דאף דהוה בישול לענין שבת לא הוה בישול. והנה לכאורה לשיטת הר"ן דמולח חייב משום מבשל א"כ אם מולח בשר בשבת לא יתחייב אח"כ משום מבשל דהרי כבר נתבשל ע"י המליחה ואין בישול אחר בישול. אמנם זה אינו דהרי דעת הר"א ממיץ דיש בישול אחר צלייה ואף להחולקים כמבואר באו"ח סי' שי"ח היינו בבישול ממש שבשל בכלי אבל מליח אף דהוא כרותח אינו רק בכדי קליפה כרותח דצלי א"כ לא בשיל רק כדי קליפה ומ"מ לא חזי לאכול עי"ז ופשיטא דחייב אח"כ משום מבשל. איברא דלפ"ז צ"ב הא דאמרו בברכות דף ל"ח דשלקות ס"ל לר' יוחנן דבמלתייהו קיימו ואמר ר"ז ראיה דהרי ר"י אכיל זית מליח ובריך עלי' תחלה וסוף והרי מליח כרותח וע"ש ברש"י ותוס' ומה קושיא הא לא בשיל רק כדי קליפה וא"כ המותר לא יצא משיעורו ושפיר מברך עליו. הן אמת דבלא"ה יקשה דהא מליח כרותח בעי שלא יהיה נאכל מחמת מלחו כדאמרו בחולין קי"ב ובפסחים ע"ו ושיטת רש"י דבעי שיהיה נמלח כעין דעביד לאורחא וא"כ מה קושיא מהך דזית דלמא לא נמלח כ"כ והרי ר"י אכלו לזית מליח וא"כ לא היה נמלח כ"כ. ואולי כיון דמליח ישן הי' כמ"ש רש"י דנמלח זה כמה ימים וא"כ הוה מליח ישן ואולי זה מקרי בישול והרי קי"ל דמליח ישן א"צ אלא בישול מעט ואסור להדיחו בחמין כדאמרו בשבת וא"כ גם כאן הוא כן ודו"ק. אמנם אכתי קשה מה שהקשיתי דלא נמלח רק קליפה בעלמא אך י"ל דקושית הש"ס היא דהרי אח"כ אמר ר"י היכי מברך על זית מליח הא בציר ליה שיעורא ומשני דזית קטן סגי ולפ"ז כיון דנתבשל כדי קליפה שוב חסר ליה שיעור כדי קליפת כל הזית וגם הגרעין וא"כ חסר ליה טובא. ובזה יש ליישב קושיתי בהא דפריך הש"ס ר"י היכי מברך על זית מליח ולמה נקט מליח ולפמ"ש י"ל דר"ז לשיטתי' דס"ל דבמלתייהו קיימא והיינו משום דלא חסר הקליפה ולזה פריך אכתי היכי מברך והא חסר הגרעון ודו"ק. וראיתי בשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' מ"ג שהקשה לשיטת הרמב"ן דמליח אינו מבשל רק מבליע ומפליט א"כ מה מוכיח מדאכיל זית מליח דמליח כרותח והא אינו מבשל ע"ש מ"ש בזה. ובאמת שאינה קושיא לפענ"ד דניהו דלא מקרי מבשל ממש מ"מ הוה חום והוה שלקות דהוה בשיל ולא בשיל וגם זה בכלל שליקה ועיין ביו"ד סי' ע"ג לענין שליקה דכבד. והנה בהא דאמרו בחולין דף קי"א דרבנן א"ר יוחנן דמליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל ואמר אביי הא דרבנן ליתא מהא דר' אמי דתברא להאי פנכא וע"כ משום דשמיע ליה לר"י דמליח הרי הוא כרותח וקשה למה לא אמר דע"כ מוכח דמליח אינו כרותח לר"י דאל"כ הא שלקות לאו במלתייהו קיימי כדס"ל לרב בנימין אליבא דר"י וא"כ היכא בריך ומיהו ז"א דמלבד דר"ז הוכיח מכמה מקומות דר"י ס"ל דשלקות במלתייהו קיימי אף גם די"ל דבריך ב"נ כדדחי הש"ס בברכות שם וז"פ: