שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״א סימן ו׳

ובזה מיושב מה שהקשה הכו"פ דבפסחים דף מ' ע"ב מביא הש"ס פלוגתא דר"י דלכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ופירש"י דקאי אכ"ש והוא תימה דהא בשבת מסקינן דקאי אכ"ר. ולפמ"ש אתי שפיר דלענין שיהיה החומץ מבשל ואינו מחמיץ ס"ל לרש"י דבאמת אף בכ"ש מבשל ואדרבא מזה ראיה לשיטת או"ה והמרדכי דחומץ וציר יש בו חימום רב עד שיוכל להתבשל רק דלא מקרי תולדת האור אבל מ"מ לענין שלא תתחמץ העיסה שפיר מועיל. ובזה מיושב היטב מה דק"ל טובא על האו"ה דכתב דמלח מבשל אף בכ"ש והרי בשבת שם נחלקו אי מלח הרי הוא כתבלין או לא ומסיק דמלח אינו כתבלין ואף בכ"ר לא מתבשל ואף דשם קאי לענין גוף המלח אי נתבשל מ"מ קשה דיצטרף המלח להרבות חימום ולפמ"ש א"ש דניהו דהמלח מחמם אף שאינו נתבשל וגורם לכ"ש שיתבשל ע"י חימום המלח מ"מ לענין בישול דשבת בעי בישול גמור. ובזה מיושב גם מה שהקשיתי למעלה דתבלין הוה דבר חריף וא"כ ניהו דתבלין קשים הם כמ"ש התוס' בשבת דף מ"ב מ"מ בדבר חריף אף כ"ש מבשל. ולפמ"ש א"ש דבישול ע"י אור לא חשיב. ובזה מיושב קושית הפ"י בשבת דף מ"ב דר"י אמר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר והרי בפ"ק דמעשרות אמר ר"י ג"כ דלכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר והרי שמן הפשירו זהו בישולו כדאמרו בשבת דף מ"ם וא"כ למה יהיה מותר ולפמ"ש א"ש דשם מיירי ר"י בכ"ש וא"כ שפיר התיר דכ"ש אינו מבשל רק בחומץ וציר ובאמת אם היד סולדת בו אסור אף בכ"ש לשיטת הרמב"ם וכמ"ש הרמב"ם בהדיא ולפי הס"ד דאיבעיא דר"י קאי אף בכ"ר באמת הוה איבעיא אולי סובר ר"י דבשמן ג"כ הפשירו לא זהו בישולו וכדנחלקו בזה בשבת דף מ"ם ולפי מה דמסיק הש"ס דתלוי ביד סולדת גם במעשר דינא הכי וכ"ש הוא דבמעשר תלוי כל שהוא מבשל אסור אף שהבישול בא מחמת דבר אחר ולכך פסק רבינו דכל שהיד סולדת אסור אף בכלי שני. ובזה נראה לפענ"ד לדחות הראיה שהבאתי מרבינו בפ"ג ממעשר הנ"ל דשם בשמן דגם לענין שבת אסור משום מבשל דהפשרו זהו בישולו כל שהיד סולדת בו מכ"ש לענין מעשר דחשוב גמר מלאכה דהרי נתבשל אף בכ"ש. ומן האמור נראה שעכ"פ שמן צונן ודאי לא מקרי דבר חריף דאל"כ לא היה צריך רבינו שיהיה היד סולדת דדבר חריף מבשל אף בכ"ש וכמ"ש האפי רברבי והש"ך. ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד במ"ש הרא"ש בפרק כירה משמע דבישרא דתורא לא בשלה בכ"ר וכו' ומיהו אפילו נמלח מחדש ניהו דבשר אינו מתבשל הלחלוחית והמלח והדם שבתוכו מתבשל ונבלע בבשר ואסורין ונחלקו בזה הת"ח והט"ז והפר"ח בסי' ס"ט בכוונת הרא"ש ודעת הט"ז דדוקא לענין איסור דם בעי נמלח אבל לענין איסור שבת לא בעי נמלח ואוסר והפר"ח נדחק דקאי לענין שבת. ובאמת שבזה צודק דברי הפר"ח דקאי לענין שבת דהרי בשבת קאי אבל צ"ב למה צריך מלח ולפמ"ש י"ל דבאמת ניהו דבשר שור אף בכ"ר אינו מבשל רק כשהוא ע"ג אש ממש מ"מ המלח והציר שבו שיש בו לחלוחית דם גורמין שיתבשל ואסור ואף דזה אינו בישול ממש דהוא מתולדת המלח ואינו תולדת אור אבל זהו לענין שיהיה חייב משום מבשל אבל לענין איסור שפיר כתב הרא"ש דאסור אף בתולדת חמה וה"ה מלח וציר וז"ב כשמש. ויש לי להוסיף בזה דהנה המבשל בשבת אסור ביומא והנה רבינו יונה כתב והובא בחידושי רשב"א בשבת דף ק"י דהא דמעשה שבת אסור הוא דוקא בשעשה פעולה בגוף הבישול וכן שחיטה דעשה הכשר ותיקון לגוף האוכל אבל אם העביר ממקום למקום אף שהוציא מרשות לרשות זה אינו אסור בשבת ע"ש ולפ"ז אם לר"י הסנדלר דסובר מעשה שבת דאורייתא מכ"ש לדידן דאינו רק דרבנן דאינו אסור מעשה שבת רק אם עשה פעולה ולפ"ז כאן דאם בישרא דתורא צריכה בישולא ע"ג האש א"כ שוב אינו ראוי שתאסר לאכול בשבת דלא עשה פעולה ולכך חידש הרא"ש דמ"מ הלחלוחית נתבשל וא"כ שוב עשה פעולה ואסור משום מעשה שבת דאסור ביומא וז"ב ודו"ק היטב: