שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״א סימן ה׳

והנה בכ"ש אם היד סולדת בו אם מבשל או עכ"פ מפליט ומבליע כבר האריכו בזה הש"ך סי' ק"ה והפר"ח סי' ס"א וכל האחרונים ואני תמה שלא זכרו דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפ"ג ממעשר הט"ו דהשמן משירד לעוקה וכו' ונותן לקערה קטנה ולתמחוי לתוך התבשיל אעפ"י שהוא חם מפני שאין מתבשל בכלי שני ואם היה חם ביותר כדי שיכוה את היד לא יתן לתוכו מפני שהוא מתבשל הרי בהדיא דאף בכ"ש אם היס"ב מבשל ועיין כ"מ שם שכן הוא בירושלמי בשם ר' יוסי בר' בון ולפענ"ד י"ל דר"י בר בון לשיטתו דאמר בירושלמי פרק כירה התיב ר"י בר בון והתני אף בכלי נחשת כן אית לך למימר כלי נחושת בולע וס"ל דעירוי מבשל. ומזה ראיה דעירוי יש לו דין כ"ש ומבשל שהרי גם בכ"ש מבשל כדאמר ר"י בר בון עצמו דכ"ש מבשל. ולכאורה רציתי לדחות הראי' דהרי דעת האפי רברבי והש"ך סי' ס"ט ס"ק מ"ח דאם יש חומץ ושאר דבר חריף אף בכ"ש מבשל וא"כ הא כבר נודע מ"ש הפסקי תוס' בע"ז דשמן הוה דבר חריף ואף בצונן מבליע ואף שהפסקי תוס' תמוה ועיין באר יעקב ביו"ד סי' ק"ה מה שהאריכו בזה הוא ואחוזת מריעיו הרבנים הגאונים שם ובשו"ת שבות יעקב והארכתי בזה בכמה תשובות מ"מ עכ"פ כל שהיס"ב מבליע אף בכ"ש ומדברי הירושלמי ורבינו ראיה דלא כפסקי תוס' דגם שמן אינו מבשל אף בכ"ש מכ"ש בצונן דא"י להבליע עכ"פ אין כאן קושיא. הן אמת דאני תמה על אפי רברבי שכתב דאף בחומץ ושאר דבר חריף מבשל אף בכ"ש דהא היא משנה מפורשת בשבת דף מ"ב דתבלין מותר ליתן בכ"ש רק בחומץ וציר לא יתן לר"י לל"ב דקאי על כ"ש א"כ משמע דדוקא חומץ וציר הוא דמבשל בכ"ש אבל לא דבר חריף דהרי תבלין הוא ג"כ דבר חריף ואף שיש כמה מיני תבלין הא מ"מ הוא נקט סתם תבלין ומשמע דאף החריפים וכן משמע בירושלמי דבעי מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה ונחלקו אי עירוי מבשל או מבליע ומשמע דהתבלין אינם מגרעין כלל ולפמ"ש הכו"פ סי' ס"ט ס"ק ז' דתבלין קשים לבשל אפשר ליישב אבל המעיין יראה דכל דבריו דחוקים וקושייתו יש ליישב. ועכ"פ בדברי רבינו מבואר בהדיא דכ"ש מבשל בשיד סולדת בו ודו"ק. איברא דמצינו בשבת דף מ"ם מחלוקת בשמן אי שמן יש בו משום בישול או אין בו משום בישול אף בצלי ראשון אך לפי המסקנא מסיק ר"י אמר שמואל דאחד שמן ואחד מים אם יד סולדת אסור ואם אין יד סולדת מותר ושיטת רש"י והרמב"ם ז"ל פכ"ב משבת ה"ד דאף במקום שאם יניח שם יתבשל התירו לעמוד שם להפיג צינתו ובלבד שלא יהיה היד סולדת וע"ש בה"ה והיינו משום דגם כ"ש מבשל ביד סולדת בו וכמ"ש בהלכות מעשר. והנה כבר כתבתי למעלה קושית הכו"פ סי' ס"ט ס"ק ז' בהא דמבואר שם דאף כ"ש כל שיש שם מלח וציר מבשל והרי בשבת דף מ"ב אמר ר"י דלכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ומפרש הש"ס דלכל הקדירות רותחות הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר וא"כ משמע דבכ"ש אינו מבשל אף בחומץ וציר ואף אם נימא דר"י קאי אכ"ש אבל הת"ק פליג על ר"י וס"ל דאף בחומץ וציר אינו מבשל בכ"ש וא"כ קי"ל כת"ק ובכו"פ יש ט"ס וקצת חסרון דברים בקושייתו אבל כך היא כוונתו (ועיין שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ל"ט) ובאמת שקושיא גדולה היא. אמנם לפענ"ד נראה דדברי או"ה ומרדכי נכונים דבאמת זה ודאי דלא נחלקו בדבר שהחוש מעיד דע"י מלח וציר מחמם הרבה הכ"ש ומבשל אך נראה כיון דמצד עצמותו של הכ"ש אינו מבשל רק מצד המלח והציר א"כ עכ"פ אינו תולדת אור והוה כמו תולדת חמה דנחלקו בדף ל"ט אי גזרינן אטו תולדות אור או לא ומכ"ש בזה דכ"ש אין בו משום מבשל בשבת דבישול בעי אש ותולדות אור וכל שהוא בכ"ש אין בו משום אש ורק שהמלח וציר הוא מחממו עד שיש בו חום הרבה שיוכל להתבשל אבל אין בו משום בישול אש ובזה בודאי מותר בשבת וזהו דנחלקו ר"י ורבנן ללישנא דר"י קאי בכ"ש והיינו דת"ק ס"ל דכל שמבשל ע"י חומץ וציר גזרו אטו תולדות אור ור"י ס"ל דלא גזרו ולמה דמסקינן דקאי ר"י אכלי ראשון גם הוא סובר דלענין שבת לא אכפת לן בזה אבל לענין בישול הדם כל שיש בו מלח וציר מחמם הרבה עד שיתבשל הבשר וא"כ מה אכפת לן אם הוא מתבשל ע"י האור או ע"י המלח וציר סוף סוף נתבשל הבשר עם הדם ואסור וז"ב כשמש: