שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״א סימן ד׳

ומן האמור אתה תחזה שהש"ך בסי' ק"ה כוון יפה בכוונת הירושלמי שפירש דמ"ש הירושלמי אין היד שולטת היינו שהיד סולדת ולכך אינו שולט בו היד ולכך עשו הרחקה דאם נימא דכוונת הירושלמי ששולטת היינו שסולדת וא"כ בכ"ר ג"כ שאין היד סולדת החמירו משום הרחקה הרי זה היפוך דברי התוס' שכתבו דדופנותיה חמין חום מרובה משא"כ בכ"ש וע"כ כהבנת הש"ך בדבריו. והן נסתר מחמתו דברי שו"ת בית יעקב בסימן ק' שחולק על הש"ך ועיין בהרא"ש פרק כירה סי' י' משמע ג"כ דפירש אין היד שולטת היינו שהיד סולדת ודו"ק ועיין פרמ"ג סי' ס"ח האריך בדין כ"ר וכ"ש בכל פרטיו. אחר שכתבתי זאת כשלמדתי בטוש"ע או"ח סי' שי"ח ראיתי במג"א ס"ק כ"ח שכתב ג"כ דבירושלמי איתא דעשו הרחקה לכ"ר אף כשאין היד סולדת ותמהתי שלא הזכיר דברי הש"ך בסי' ק"ה בזה. וראית בתוספת שבת שם שכתב דבסמ"ג לאוין הלכות שבת משמע כפירוש הש"ך בירושלמי ועיינתי שם ומצאתי בדיני אופה שהביא הירושלמי דמעשרות פ"ק אבל לא מצאתי בו דבר חדש דכן הוא בירושלמי פרק כירה שהביאו הרש"ל והש"ך ומצאתי בביאור מהר"א שטיין על הסמ"ג שם שכתב על הירושלמי שהביא הסמ"ג דבתוס' בשבת דף מ' מבואר חילוק אחר ומסיים אכן פירוש התוס' הוא קצת מעין תירוצא דר' יונה בירושלמי וכ"כ בביאורי מהרש"ל שם וכפי הנראה פירשו דברי רבי יונה דבירושלמי דעשו הרחקה לכ"ר כעין מה שפירשתי כדי שיסכימו דברי התוס' לדברי הירושלמי וע"ד שפירשתי ות"ל כוונתי מעצמי לזה וע"כ ממילא מוכח כפירוש הש"ך ודו"ק: