שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״א סימן ב׳

במה שהארכת אם כ"ש ששאבו מכלי ראשון והוציא רותחים אם מקרי כ"ר או כ"ש והבאת דברי המהרי"ל והט"ז ס"ס צ"ב ביו"ד שנחלקו בזה. ושאלת הכרעת דעתי בזה. הנה מה כוחי כי אכניס צווארי בין ההרים הגדולים האלה. אמנם לכאורה הי' נ"ל ראיה מהא דאמרו בשבת דף ל"ח כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מלפני השבת אין שורין אבל מדיחין והקשו התוס' לפיר"ת דעירוי הוה ככ"ר ומבשל א"כ ע"כ הך מדיחין מיירי מכ"ש וא"כ מאי אריא מדיחין אפילו שורין נמי ואם נימא כהמהרי"ל א"כ ל"ק די"ל דמיירי דמדיחין מכ"ש ששאב מתוך כ"ר וא"כ לכך מותר להדיח דכל שמדיח ומוציא מהכ"ר נקרא אותה כלי כ"ש ושרי אבל לשרות בתוכה בשעה שמונחת בכ"ר מקרי כ"ר. אבל ז"א קושיא דפשיטא דכ"ז שמונחת תוך הכ"ר דודאי מקרי כ"ר ואסור ועיקר הרבותא הוא לאחר שהוציאו אותה משם א"כ כל שכבר הוציאו אותה מכ"ר מותר לשרות בתוכה ג"כ אם נימא דמקרי כ"ש וכ"ש אינו מבשל לכך הוצרכו התוס' לחדש דגם כ"ש מבשל ובזה מיושב מ"ש התוס' שם דהא דאמרו אבל מערה הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי דוקא תבלין שממתקין ולא מחזי כמבשל והקשה המהרש"א דהרי גם גבי שמן אמרו בדף מ' דכ"ש אינו מבשל ושם ל"ש זאת ולפמ"ש י"ל דבאמת צ"ב קושית התוס' די"ל דע"כ לא כתבו התוס' דאסור לשרות בכ"ש דגם כ"ש מחזי כמבשל רק בכ"ש ששאבו מהכ"ר אבל שם דנותן לתוך הקערה או להתמחוי וא"כ זה כ"ש גמור ובכה"ג לא מחזי כמבשל וצ"ל דמשמע להו דשם כיון שמערה תמיד לתוך הקערה ע"י העירוי ששופכין תמיד יש לו עכ"פ דין כ"ש ששאבו מכ"ר ועיין בתוס' שם דרצו לדייק משם דעירוי אינו מבשל ועיין באו"ה דטעליר יש לו בשביל זה דין כ"ר מפני שדרכו להשתמש תמיד ע"י עירוי והובא בט"ז סי' צ"ה ס"ק י"ב א"כ הוה שוה בשוה לזה וע"כ הוצרכו לחלק דמ"מ התבלין אינו רק ממתיק ולא מחזי כמבשל. ומעתה שם דא"ל טול בכ"ש דהיינו שבשעת נטילה יהי' כ"ש ועיין ט"ז כאן וא"כ לכך אינו מבשל דזה ודאי דכ"ש גמור ודאי ל"ש מחזי כמבשל אבל בכ"ש כה"ג מחזי כמבשל. והנה מהמהרש"א בתירוצו נראה דכל שמפסיק כ"ש אינו מבשל ואולי כוון לחילוקו של המהרי"ל דבכה"ג לא מקרי כ"ר. איברא דגוף קושית הט"ז על המהרי"ל לפענ"ד ל"ק דמ"ש כיון דכ"ז שהוא בתוכו מקרי כ"ר מי הוציאו משם כ"ר כשיצא ממנו. לפענ"ד אין התחלה לקושיא דבאמת הכלי בעצמותה דין כ"ש עליה אף כשהוא בתוך הכ"ר רק כיון דמונחת כלו בתוך הכ"ר והרי עירוי ככ"ר לדעת גדולי הקדמונים אף להחולקים מודים בזה דכל שהוא בכ"ר והמים המרותחים נשפכים עליה א"כ יש לה בשביל זה דין כ"ר אבל כשהוציא מתוך הכ"ר נשאר עליה שמה העצמי כ"ש ובזה ניחא מ"ש המהרי"ל דאם שהה בתוכה מקרי כ"ר והקשה הט"ז דמאן מפיס כמה השהייה. ולפמ"ש א"ש סברתו דכל הטעם דמקרי כ"ר כשהוא בתוכה מפני שהמים המרותחים בהכ"ר הם עליה ומרתיחים אותה א"כ לכך בעינן שישהה בתוך הכ"ר שיקבל החום והשיעור הוא כל שהיד סולדת בו וכדומה. ולכאורה קצת ראיה להט"ז מהא דמבואר באו"ח סי' תנ"ב דיש להגעיל קודם שעה חמישית כדי שלא יצטרך לזהר בכל החומרות ע"ש וקשה מה בכך הא כל החששא הוא שמא יבלע הכלי ממה שפלט הא כיון דכ"ז שהוא רותח לא בלע ועיין בחולין דף ק"ח ע"ב בתוס' ד"ה שנפל ובמג"א שם ס"ק ג' וא"כ יכול להגעיל אף כלים גדולים ובתוך הכלים דהיינו אותן שבאמת אין במים ששים נגדם וא"ל דיחזור ויבלע המים האסורים בהם דז"א דיוציא תיכף הכלי ממנו וא"כ בשעת הגעלה כשלא נח מרתיחתו היה עליה דין כ"ר שפיר מפליט ואח"כ כשמוציאו יש עליו דין כ"ש וא"כ יצטרך להפליט ממנו ולהבליע וכ"ש אינו מבליע ומפליט וע"כ דדין כ"ר יש עליו אף לאחר שמוציאו ממנו ודו"ק ועיין בתוס' שבת דף מ"ב ד"ה שאני התם ודו"ק: