שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י׳ סימן י״ב

אחר זמן רב בשנת תר"ט בלמדי קודם ר"ה הר"ן ביומא ועברתי שנית על ענין הנ"ל תמהתי במ"ש הגאון מוהר"י פיק והנוב"י שם והאריכו אם הך דאין דוחין נפש מפני נפש מיירי בכלו חדשיו דוקא תמהני דמהרמב"ן וריב"ן גבי אשה עוברה אי מחללין שבת מפני העובר דהביאו הך דיצא ראשו משמע דמיירי בכלו לו חדשיו דאל"כ אין קושיא משם וגם מה שהאריכו מנ"ל דישראל אינו נהרג על העוברין והנוב"י הביא דברי הסמ"ע סי' תכ"ה ס"ק ח' תמהני שכפי הנראה חשבו שזה הוא דברי עצמו ולא זכרו שהוא דברי הר"ן בשם הרמב"ן וכ"כ רש"י בסנהדרין דף ע"ב ע"ב ד"ה יצא וכ"כ התיו"ט בפ"ז דאהלות משנה ז' בשם רש"י ועיין תוס' נדה דף מ"ד ד"ה איהו וצ"ע ועיין בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' צ"ו שהוא בלי התחלה ולדעתי הך דסי' צ"ט שם היא תשובה אחת עם הך דסי' צ"ו וסי' צ"ט היא ראשית התשובה ושם מבואר הדברים ואם היה הנוב"י זוכר דברי התשובה הלז היה מביאה לדבריו שם ע"ש ודו"ק ועיין בתוס' סנהדרין דף נ"ט שכתבו בד"ה ליכא דמה דמותר לחתוך הולד קודם שנולד חתיכות חתיכות אף דב"נ מוזהר על העוברין כיון דמצוה היא להציל שרי ואף בעכו"ם שרי ע"ש. ומזה סתירה לפענ"ד למ"ש המזרחי פ' שמות דב"נ בשבע מצות דניהו דמוזהר אף במקום סכנה וחי בהם ולא שימות בהם ל"ש בעכו"ם וצ"ע דא"כ כיון דב"נ מוזהר על עוברין אף במקום פ"נ של האם אסור לעשות דל"ש וחי בהם בעכו"ם והפר"ד דרך האתרים השיג על המזרחי ולא הרגיש בזה וצ"ע. ועיין בפרמ"ג או"ח במשבצות מ"ש בסי' שכ"ח ס"ק א' ד"ה אמר ההדיוט מה שפלפל בענין עובר ובאמת לפמ"ש יש לבנות ולסתור בדבריו והמשכיל יבין ועיין בירושלמי פ"ב דדמאי משנה א' שאמר ואפילו יסבור ר"א כר"י רוב א"י נתונה ביד ישראל ר"א חש למיעוט כהדא סרקיא שהיא מסתפקת יום אחד מן האיסור נעשה אותו היום הוכח לכל הימים ר"י בעי מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו אני אומר שמעמון ומואב הוא ונעשה אותו הגר הוכיח לכל הגרים וצ"ע דמה ראיה הוא מסרקיא שהיום שיש בו איסור הוא קבוע כמ"ש המ"א סי' שד"מ דימים מקרי קבועים ובלא"ה שם עכ"פ נודע שהוא איסור ביום אחר וה"ה לענין זה שיש מיעוט בבירור שיש בא"י גוים בודאי אבל כאן מה"ת לחוש על אותו גר שהוא מעמון ומואב ואף דנימא דבב"נ לא אזלינן בתר רובא מ"מ לענין גר אזלינן בתר רובא כמ"ש בנוב"י סי' מ"ב הנ"ל וצע"ג וצ"ע ביו"ד סי' קע"ד במ"ש שם דאם אחד ידע שמוכר כשר בלי תערובות יין ע"ש מיהו שם איסור דרבנן וכאן חשש דאורייתא ודו"ק ועיין ירושלמי פ"ג דדמאי על משנה לטוחן כותי דאמר שם מה בינה לסרקי וכו' סרקי אפשר לה שלא להסתפק ברם הכא לא הוחזק ע"ה להיות טוחן וכו' הרי דמחלק בין סרקי והוא כמ"ש למעלה החילוק וצ"ע דא"כ למה מדמה שם לסרקי ודו"ק: