שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י״א סימן י״ב

והנה בשנת תרי"ט י' אדר הגיעני מכתב מ"ק בוטשאטש מהרבני המופלג מוה' מאיר קרא נ"י נכד בעהמ"ח נט"ש ז"ל והאריך אם נחשב כ"ר מה שהמציאו מחדש שמוליכין ע"י קנה הזיעה מכלי שעומד אצל האש ומוליכין הזיעה לאמבטי והאמבטי אינה עומדת אצל האש וע"י הזיעה מתחמם המים שבאמבטי עד שמעלה רתיחה. והנה בראשית ההשקפה אמרתי שזה תלוי במחלוקת הט"ז עם המהרי"ל הנ"ל וראיתי למעלתו שדחה זאת דשאני התם דהכ"ש הושם לתוך כ"ר וי"ל דתתאה גבר ומחמם הדפנות ונעשה כ"ר אבל כאן האמבטי קרה והקנה שמוליך הזיעה מחמם המים אבל אין לו כח כ"כ לחמם הדפנות והו"ל כ"ש ממש. והנה מעלתו כתב ראיה לזה מהך דמוליאר הגרוף ולפי פירוש הר"ן דכל שאינו עומד על הגחלים ממש לא מקרי כ"ר וה"ה בזה. אמנם דברי הר"ן תמוהים כמ"ש הק"ע פ' כירה ה"ו דלדברי הר"ן א"כ קדירות שלנו לא יהי' מקרי כ"ר וגם בירושלמי כתב חילוק אחר בין מוליאר לאנטיכי ע"ש ולפענ"ד נראה דהירושלמי לשיטתו דס"ל בה"ד דעשו הרחקה לכ"ר באין היד שולטת ולא עשו הרחקה לכ"ש והיינו כפירוש המהרש"ל דהיינו אף באין היד סולדת עשו הרחקה לכ"ר וא"כ הך דמוליאר כל שהיד סולדת בודאי אסור ולכך הוכרח לחלק בחילוק אחר בין מוליאר לאנטיכי אבל אם נימא כפירוש הש"ך דגם בכ"ר דוקא כשהיד סולדת ובכ"ש אף שהיד סולדת מותר א"כ זהו חלוקו של הר"ן בין מוליאר לאנטיכי והיינו דלדידן עיקר החילוק הוא כמ"ש התוס' דכ"ש דופנותיה קרות ולכך אף שהיד סולדת בהתבשיל אבל מ"מ דופנותיה קרות וא"כ ל"ק דקדירות שלנו עכ"פ כשהיד סולדת ודאי אסורים ובזה מבואר החילוק בין שבת לשאר איסורים דבשבת דאסור משום בישול כל שדופנותיה קרות מותר דלא מקרי בישול משא"כ בשאר איסור כל שהמאכל חם והיד סולדת שוב אסור. ומעתה לענין הגעלה גם להר"ן כל שהיד סולדת מה בכך שדופנותיה קרות מ"מ מקרי הגעלה מכ"ר. ולפ"ז זהו לדברי הר"ן אבל לדידן כל שדופנותיה מקררות לא מקרי הגעלה מכ"ר ודו"ק ועיין בחידושי רשב"א בשבת דף מ"א גבי מוליאר הגרוף ודו"ק היטב: