שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י׳ סימן ט׳

ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמרו בב"ק דף ל"ח לא כשעלה על דעתך וכו' ב' פרידות טובות יש לי והקשו בתוס' שם מהא דהשיב דוד שהם פרצו הגדר תחלה והרי באותה שעה שפרצו עדיין לא הוזהר מלצור את מואב ואח"כ הוזהרו אלמא דהוזהרו אף לאחר שפרצו הגדר וכתבו דדחויא בעלמא אמר דוד ועיקר כוונתו על מה שמצינו שלחץ עגלון מלך מואב את ישראל והיא תימה גדולה דהיאך שייך לומר דחייה בעלמא במה שדן דוד לפני סנהדרין לענין דינא והיאך אמר דחייה בעלמא וכבר נדחק בזה המהרי"ט בחלק חו"מ סימן ק'. ולפמ"ש יש ליישב דבאמת כל שפרצו גדר הותר ברית אחים שהי' בני לוט בני אחיו של אברהם כמ"ש המהרי"ט שם דמה שהוזהרו אח"כ היו מחמת שני פרידות טובות וכדאמרו בב"ק שם והא דהשיב להם דוד שכבר פרצו גדר אף שהוזהרו אח"כ משום ב' פרידות טובות ומהרי"ט נדחק בזה שם דהי' רק לשעה עד שיוציאו ב' פרידות טובות וזה דוחק גדול דבמה נודע שלא היה רק לפי שעה וגם ברמב"ן סוף מנין מצות ל"ת האריך להוכיח שהיא מצוה הנוהגת לדורות והמהרי"ט עצמו הביא שם דברי הרמב"ן בשם המדרש ולא זכר לאחריתו. אך לפמ"ש הדבר נכון דבאמת כבר כתבתי דמהראוי ליזיל בתר רובא דעלמא והם אינם בני עמון ומואב רק דהו"ל קבוע ולפ"ז זהו כשלא פרצו גדר היה להם הצווי שלא יתגרו בם מלחמה בשביל ברית אחים שהם בני לוט ב"א של אברהם אבינו א"כ נקבעו שם אבל כל שפרצו גדר א"כ מצד עצמם מותר ורק בשביל ב' פרידות טובות א"כ שוב ל"ש קבוע דהו"ל קבוע שאינו ניכר דגם בני עמון ומואב בעצמם לא הוזהרו רק בשביל ב' פרידות טובות וז"ב מאד.