שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י׳ סימן ח׳

ובגוף דברי הרשב"א נראה לפענ"ד ברור דמכאן ראיה ברורה למה שחידש בשב שמעתתא שמעתא ד' פ"ח דהא דאזלינן בתר רוב בד"נ הוא ברוב שכבר הוחזק א"כ בזה שנמצא ולא נודע אם הוא ישראל אין ראי' דאזלינן בתר רובא בד"נ ולכך הביא הרשב"א מריש כתובות דבנייד אזלינן בתר רובא אף דלא הוחזק ומהירושלמי ומסנהדרין אין ראיה דשם הוחזק וכמ"ש בש"ש שם. ובזה יש ליישב קושית הראב"ד הנ"ל על הרמב"ם פט"ו מא"ב דאין ראיה מסנהדרין שם דאזלינן בתר רובא דשם הוחזק כבר הרוב משא"כ בזה אבל באמת גוף דברי הש"ש תמוהין דעכ"פ מוכח מהראב"ד והרשב"א הנ"ל דגם ברוב שלא הוחזק אזלינן בתרי' בד"נ וקושית אחיו דיש חזקת גופו ל"ק. דכל דקבל התראה פשיטא דכבר אתרע חזקת נפשי' והרי בצבו נפשי' לקטלא נפיק דהוא קיבל על עצמו ודלמא הוא באמת חייב דהוה מן הרוב וז"פ וברור ודו"ק. והנה לכאורה יש לדון דבר חדש דמה דגלתה תורה דאזלינן בתר רובא הוא דוקא ישראל בישראל אבל ישראל בעכו"ם לא אזלינן בתר רובא להחמיר אבל ז"א דאם בישראל גלתה התורה דאזלינן בתר רובא מכ"ש לגבי עכו"ם דמהראוי ליזיל בתר רובא דעלמא. ובזה נראה לפענ"ד בהא דאמרו במדרש בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים וארם צובה פגע יואב בעמון ומואב ביקש לזנבן הוציאו לו אצטליות שלהם אל תצר את מואב וקשה למה לא ניזיל בתר רובא דעלמא ודלמא לאו אביהם הוא מיהו י"ל דשאני התם דכיון דהם בארצם והתורה נתנה להם ירושה א"כ הו"ל קבוע וקבוע כמע"מ דמי וא"כ באתרייהו ניכרין הקביעות שלהם דהם בני עמון ומואב.