שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק י׳ סימן ז׳

והנה כאשר הראיתי התמיה הזאת על שו"ת הרשב"א הנ"ל לפני לומדי למד עוררני החריף השנון מוה' מאיר ברא"ם ני' דהרמב"ם והראב"ד פט"ו מאיסור ביאה הלכה כ"ז לכאורה יראה שנחלקו בזה אי הולכין בד"נ אחר הרוב. והשבתי לו שא"א לומר כן והראב"ד ז"ל השיג בפירושו וכתב מצינו במסכת סנהדרין שהולכין בד"נ אחר הרוב אבל גם הרמב"ם א"א שיחלוק ע"ז והוא סובר כמ"ש הה"מ בכוונתו דכיון דמעלה עשו ביוחסין ולא אזלינן בתר רובא לענין יוחסין מכ"ש דלא אזלינן בתר רובא להרוג את הנפש ע"י קידושיו ועיין בב"ש סי' ד' ס"ק ס"ה מ"ש בזה. והנה שאלני החריף הנ"ל דדברי הה"מ אינם מובנים במ"ש אח"כ וכבר ביאר רבינו למעלה שאין קידושין ודאין אלא ספק ואין הורגין על ספק דאלת"ה כי אמרינן בגמ' אם רוב ישראל ישראל למאי הלכתא אמאי לא אמרו להרוג עליו שבזה הולכין אחר הרוב והוא ישראל דרובא ישראל נינהו וביותר תימה שהרי בהלכה כ"ה כתב הה"מ בעצמו ובודאי שאם קדש אשה שהיא ספק מקודשת ומי שהרגו אינו נהרג עליו והטעם משום דהוא מקצת עכו"ם קבועים בעיר וכל קבוע כמע"מ דמי הרי דמוקי לה בקבוע ולכך אינו נהרג עליו וא"כ מה הביא ראיה מהא דלא אמרו לענין שהוא נהרג עליו דהא הו"ל קבוע. והשבתי לו דהדבר נכון וכוונה עמוקה כוון רבינו בזה דהרי באמת עדיין קשה דניהו דבעת שנמצא בעצם הוא קבוע ול"ש רוב אכתי נ"מ בפירש אח"כ מהקביעות אותו תינוק הנמצא והרגו אותו דבזה שנייד אזלינן בתר רוב וא"כ מהראוי ללכת בתר רוב ולהיות נהרג עליו. אמנם אחר העיון הדבר נכון דכיון דאותו תינוק היה נמצא בעודו הוא קבוע וא"כ יש עליו חשש שמא עכו"ם הוא א"כ גם כשפירש אח"כ מה מועיל הרוב הא הוא בא מן הקבוע ובעת שהי' בקביעות לא היה מועיל הרוב וע"כ דל"מ בזה רוב ואין הורגין על רוב כזה דבשלמא בכל רוב ישראל אמרינן דבודאי הוא מן הרוב של ישראל ואף שנקבעו בעיר פסולים אמרינן דדלמא נייד ופירש ומן הרוב הוא אבל כאן דעל הקידושין משום מעלה עשו ביוחסין ל"מ רוב וגם הי' בקביעות בעת שנמצא א"כ ל"ש בזה רוב וגם על הולד שנולד ממנו ל"ש רוב דלענין הקידושין ל"ש רוב דמעלה עשו ביוחסין וממילא אינו נהרג עליו ואין קידושיו קידושין וז"ב בכוונתו. שוב ראיתי בבית מאיר סי' ד' סכ"ח שהאריך בדברי הה"מ בהלכה כ"ה וכו' אבל לא הרגיש בהקושיות הנ"ל על הה"מ וגם במ"ש בכוונתו ומ"ש נראה לפענ"ד עיקר ועיין בחידושי הרשב"א ב"ק דף מ"ד ע"ב גבי תשע נכרים וישראל אחד ביניהם דמבואר ברשב"א דמחמת הרוב היה התראת ודאי ואף בד"נ ועיין תוס' סנהדרין דף ע"ח ד"ה בגוסס מבואר ג"כ דבד"נ אזלינן בתר רובא רק בגוסס דמ"מ חי כעת עדן ע"ש וע"כ דברי הרשב"א בשו"ת תמוהין מאד דהרי מבואר בש"ס בהדיא וברמב"ם והראב"ד הנ"ל דהי' נהרג עליו דבד"נ אזלינן בתר רובא רק דקידושיו אינן קידושין ודו"ק ועיין סנהדרין דף ג' דיליף ק"ו מה בד"נ אזלינן בתר רובא בד"מ לא כ"ש וע"ש בתוס' ועיין בקונטרס הספיקות לאחי הקצה"ח ז"ל סי' וא"ו אות ד' שהביא דברי הרמב"ם והראב"ד וה"ה הנ"ל ובמחכ"ת לא הבין דברי הה"מ וכוונתו כלל וחשב דהך רוב אינו רוב גמור ולא זהו הדרך רק דכל שלענין יוחסין לא אזלינן בתר הרוב א"כ קידושיו לא קידושין וממילא אינו נהרג עליו ולכך שפיר הביא הה"מ ראיה דאל"כ למה לא אמר לענין שנהרג עליו ולענין שיהי' קידושיו קידושין והיינו שיהיו נהרגין אם בא על אשת התינוק הנ"ל שקידש בגדלותו דאם קידושיו קידושין הוה ישראל מעליא וע"כ דלא הוה קידושיו קידושין וממילא אינו נהרג וזה ראיה לשיטת הרמב"ם ודו"ק היטב שזה כוונת הה"מ בבירור וכמ"ש למעלה באורך: