שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק א׳ סימן ט׳

והנה מדברי רש"י אלו יש ראיה לכאורה דאין החוב תלוי המשכון ולכך נזקקין לתובע תחלה וקצת משמע דלא כרמב"ן הנ"ל והנה אם אחד חייב לאחד מנה והמלוה חייב לאחר והלך הלוה השני ופרע למלוה של מלוה שלו ובאופן דל"ש שעבודא דר"נ אם נפטר ממלוה שלו דפרע חובו מצאתי בתומים סי' ק"ה ס"ק יו"ד דמשמע מדבריו דזה גובה וזה גובה ויכול המלוה לטעון פרע לי חובי ומה שיש לך תביעה על הלה לך ותבע אותו. ולפענ"ד כל דאית פסידא בודאי זה גובה וזה גובה אבל מהתומים שם אין ראיה דשם מיירי בשלח ע"י שליח לפרוע למלוה מעות וזה השליח היה לו חוב על המלוה ושפיר יכול לומר מה לי ולך אני שלחתי מעות לפרוע לב"ח שלי ואני לא נפטרתי עדיין מידו דהלה לא ירצה לקבל חובך בפרעון שלי אבל במי שפרע חובות של מלוה מה בכך דזה גובה וזה גובה מ"מ כבר פרע החוב ומ"מ עיקר הדין לפענ"ד דודאי כשפורע חובו ואינו מרוויח בזה בודאי מועיל אבל כשזה מרוויח כמו אם הלה קפץ ידו מלשלם וירדו שטרותיו עשר מעלות אחורנית וזה קונה אותם בזול ורוצה לגבות אח"כ מהמלוה פשיטא דאין לך פסידא גדול מזה ואינו נפטר מחובו עד שישלם לו ויגבה ממנו שטרותיו וז"ב לפענ"ד ועיין בנ"מ שם שתפס בפשיטות כן להלכה וכתב כן בשם התומים ומהתומים אין ראיה וכמ"ש. מיהו גוף דבריו שם טעה טעות גדול במחכת"ה ע"ש ובתשובה לענין ממונו שנהנה ממונו של חבירו והארכתי בזה ובאמת נראה בגוף הדין דהוה כפורע חובו שלא מדעתו דפטור מלשלם דיכול לומר הוינא מפייס לי' ובפרט באיש שקפץ ידו מלשלם דבודאי לא היה נוגש כ"כ וזה פרע שלא מדעתו ופשיטא דחייב לשלם לו מה שלוה ממנו ובכה"ג אף אם אם נימא דל"ש זה גובה וזה גובה דהפוכי מטרתא הוא מ"מ כאן זה פרע שלא מדעתו ונפטר לשלם וא"כ למה לא יתחייב לשלם לו חובו וז"ב. והנה לכאורה קשה לי בהא דפריך בב"ק שם בהא דאמר רשב"נ בתחלה מנין שהמע"ה דכתיב מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראיה אליהם ופריך שם למה לי קרא סברא היא מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל בי אסיא וקשה לי טובא לפמ"ש התה"ד סי' שמ"ט דלכך אין הולכין בד"מ בתר רובא אף דחזקה ורובא רובא עדיף משום דרובא לאו ראיה היא ואנן המע"ה ובתשובה הארכתי בזה ולפ"ז מ"פ סברא היא הא מצד הסברא הוה אמינא דאזלינן בתר רובא ופשיטא דהוה אזלינן בתר רובא אי לאו הקרא דיגיש ראי' ורובא לאו ראיה היא וצ"ל דהש"ס פריך אליבא דרב דס"ל דאזלינן בתר רובא בד"מ וא"כ שפיר פריך וע"ז הוצרך לחדש דבר אח"כ דנזקקין לתובע תחלה ולפ"ז י"ל דלכך השמיט רבינו הדין דלדידן דקי"ל כשמואל אצטריך הקרא דלא ניזיל בד"מ בתר רוב וא"כ שפיר השמיט הרמב"ם הך דנזקקין לתובע תחלה ודוק היטב. שוב ראיתי בפ"י שכתב בב"ק שם כעין זה אבל לא ראה דברי התה"ד ואילו ראה דברי התה"ד הוה דלה מרגניתא טבא.