שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק א׳ סימן י׳

והנה במרדכי פרק המניח סי' למ"ד כתב דאף דעביד איניש דינא לנפשיה ה"מ בחפץ המבורר שהוא שלו אבל בדבר אחר אסור והביא ראיה מהא דאמרו בברכות פ"ק בתר גנבא גניב וטעמא טעים אף דעביד איניש דינא לנפשיה וע"כ משום דלקח זמורות אחרים שלא גנב האריס ובאמת בזמורות נגד זמורות ודאי דיכול לתפוס כנגדו כמו במנה נגבי מנה דאינו רק חושבנא בעלמא כמ"ש הפוסקים והובא בב"י סי' ע"ה שהזכרתי לעיל. ולפענ"ד נראה דאף המרדכי מודה בזה כמ"ש בב"י שם בשם המרדכי פ"ק דמציעא אבל באמת יכול לתפוס אבל אינו מדת חסידות ועל ר"ה הוא דאמר מ"ט לא יהיב מר שיבשא לאריסיה והיינו דאף שמצד הדין מצי לתפוס כנגדו אבל מ"מ כל שאינו חפץ מבורר אינו רשאי לכתחלה לתפוס דשמא יש לו לשני איזה טענה נגדו רק דאם תפס לא מפקינן מיניה בדבר דל"ש ז"ג וז"ג ולפענ"ד טעם הדבר דבאמת י"ל דחבירו הי' לו מלוה ישינה ע"ז ואיך יתפוס כנגדו ולכך בחפץ מבורר יוכל לעשות דין לנפשו דאף אם זה יש לו מלוה ישינה אבל אין דינו על אותו חפץ דוקא ולכך זה ג"כ יכול לעשות דין נגדו אבל באם אינו חפץ מבורר א"כ א"י לתפוס דשמא יש לו לחבירו איזה טעם בדבר. מיהו לשון המרדכי דאינו אותו חפץ שידוע לו שהיא שלו לא משמע כן וצ"ל דזה באמת החילוק שלו דאם תופס אותו דבר שבודאי שלו שפיר יכול לתפוס דאף שיש לומר שמא יש לו להנתפס מלוה ישינה מ"מ אין דינו על אותו חפץ דוקא אבל במקום שאינו אותו הדבר ממש א"כ יש לחוש שמא יש לחבירו מלוה ישינה ואף דגם שהשני א"י לתפוס חפץ בשביל ממון כיון דיכול לסלקו הא גם זה א"י לתפוס חפץ בשביל שמגיע לו ממון וא"כ זה השני שכבר תפס תפס והוא אינו רשאי לתפוס וזהו לפענ"ד דזה הענין שאמרה תורה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו והיינו כיון דהוא נשה בו מעות א"כ זה יכול לסלקו אף בסובין ונמצא שהדין דז"ג וז"ג וא"כ מה שתופס חבירו אינו רק בתורת משכון ולא בתורת גוביינא וזה אסור אבל ע"י ב"ד דהוה תורת גוביינא שפיר מותר וא"כ ז"ש המרדכי דאם לא הוה אותו חפץ עצמו הוה כעובט עבוטו דאסור כיון דז"ג וז"ג ועיין בתקפו כהן שכתב ג"כ דעיקר החילוק הוא דכל דשייך לא תעבוט עבוטו הוא דאסור וע"ז תמה דא"כ בהך דזמורות דל"ש הלאו דלא תבא אל ביתו למה יהיה אסור ולפמ"ש א"ש דבאמת עיקר הכוונה היא דאם אינו בתורת גוביינא והדין דז"ג וז"ג שוב אסור דשייך החשש דשמא יש לחבירו מ"י וכדומה דמה"ט אסרה התורה לעבוט עבוטו כיון דהלה יכול לסלקו בד"א ודו"ק היטב ועיין בחו"מ סי' ד' ובתומים ס"ק ב' ולפמ"ש יש ליישב הרבה קושיות. ובזה נראה לפענ"ד במ"ש ר"ת דבדיני קנסות דא"י לגבות בבבל ואם תפס לא מפקינן מיניה דמ"מ צריך לתפוס אותו דבר ממש וצ"ב מ"ט יש בדבר. ולפמ"ש א"ש דבאמת אין לנו ב"ד לגבות בבבל רק דאם תפס הוה בכלל עביד אינש דינא לנפשיה דאין לך פסידא גדול מזה ולפ"ז כל שאינו תופס אותו חפץ א"י לעשות דין לנפשי' ודו"ק. שוב נזכרתי שבספר נחלת יעקב בצוואת הגאון מוהר"י ז"ל כתב לפרש הך דזמורות דאסור שמא יש לחבירו מ"י ונכדו הרב נ"י הקשה למה לא הביא הך דבן בג בג והיא תימה דבאמת אנן קיי"ל כב"ב ויכול לעשות דינא לנפשיה אבל דוקא בחפץ מבורר וז"ש הגאון ועיין במרדכי פרק המניח ורמז לזה ובזה יתיישב כל מה שהאריך שם נכדו ודו"ק. ובזה לא קשה מה שהקשה נכדו דלמה לא הביא מהך דבן בג בג דבלי ידיעה אסור ולפמ"ש א"ש דשם בחפץ ידוע שגזל דיכול לעשות דין לנפשו ול"צ לתפוס שלא בידיעתו שפיר אסור לעשות שלא בידיעה רק שבור שיניו והוצא את שלך אבל בחפץ שאינו מבורר דאם לא יתפוס לא יכול להוציא בדין ה"א דיכול לעשות טצדקי ולמעבד דינא לנפשיה ולתפוס משלו קמ"ל דלא וע"ז הביא מהך דר"ה וז"ב: