שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק א׳ סימן ז׳

והנה בהא דמבואר בסי' ע"ב סמ"ד בחו"מ דאם ראובן הלוה מעות מיד עכו"ם ושמעון ביקש ג"כ שירשהו ראובן שיהיה המשכון גם בעד חובו ואח"כ נשרף המשכון ביד העכו"ם דשמעון פטור וכתב בתומים כיון דהעכו"ם צריך לשבע שבועת שומרים והוא חשוד ורק דבערכאות פטור עכ"פ שמעון שחייב לעכו"ם מעות נשתעבד לראובן מדר"נ ע"ש. ולפענ"ד הוא תמוה כיון דחיישינן שמא המשכון עדיין בעין ביד העכו"ם א"כ שוב לא נתחייב שמעון כלל לשלם עד שיחזיר לו המשכון וכמ"ש למעלה בשם הרמב"ן וגם הר"ן מודה בזה עכ"פ באם אינו עודף ההלואה יותר מהמשכון א"כ שוב אינו חייב כלום ואף דבערכאות חייב עכ"פ שעבודא דר"נ ל"ש בזה כל שאינו מחוייב עפ"י הדין אבל לענין עודף אולי יש לדון דתלוי במחלוקת הרמב"ן והר"ן הנ"ל. ומ"ש הקצה"ח לתמוה על התומים כיון דעכו"ם אמעיט מדין שומר א"כ להיפוך גם עכו"ם פטור דלא מקרי רעהו. הנה מלבד דבפשיעה יש שני דיעות אף גם כיון דאבד הקתא אבד מעותיו למאן דפסק כרבה ולדידן הוה ספיקא ומשום דהוה כאילו פירש שיאבדו מעותיו א"כ בכה"ג גם עכו"ם חייב ועיין חק יעקב ר"ס ת"מ וכן מצאתי בתומים סי' ע"ב ס"ק י"ג שדייק כן מדברי התוס' שבועות דף מ"ד דלשמואל דאבד קתא אבד מעותיו אף בגוי חייב וא"כ דברי התומים נכונים ועיין מחנה אפרים הלכות שומרין. והנה לכאורה תמוה לי במ"ש הטוש"ע חו"מ סי' רל"ב סי"ג דאם שינה ועשה מום אחר קודם שיוודע לו המום דחייב לשלם ע"ש וק"ל כיון דהוה מקח טעות והמעות הלואה גביה כמבואר שם סכ"ז בהג"ה דדינו כבע"ח וא"כ זה גובה המעות וזה גובה המקח שמכר לו וא"כ ניהו שעשה לו מום הא לא גרע ממזיק דכל שלא נתכוין להזיק דהוא חשב דבאמת יהיה שלו וא"כ הו"ל שוגג דאף דאדם מועד לעולם אף בשוגג היינו באונס קרוב לאבידה אבל באונס הקרוב לגניבה פטור כמ"ש התוס' בב"ק בכמה מקומות ועבתוס' ב"ב דף צ"ד וכן קי"ל וא"כ כאן אין לך שוגג גדול מזה ואף דנימא בגניבה ואבידה חייב דמ"מ הו"ל כש"ש כל עוד שאין מחזיר לו מקחו ועיין בש"ע שם סעיף ס"ב ובסמ"ע ובב"ח שם מ"מ זה אונס מקרי ופטור והיא לכאורה קושיא גדולה להמעיין היטב בעומק מיצוי הדין בסכ"ב שם ובב"י ובב"ח שם ולפמ"ש הרמב"ן דכל עוד שאינו מחזיר לו משכונו א"צ לשלם לו כלום י"ל דמכ"ש במקח דכל שאינו מחזיר לו מקחו כמות שהיתה אינו חייב לשלם לו ועכ"פ דמי פחת המום צריך לשלם לו כנלפענ"ד ועדיין צ"ע: