ובזה מיושב מה שמקשים העולם בשם הרב המאה"ג אבד"ק חמעלניק בהא דתירץ הרמב"ן לקושייתו כיון דהמלוה נשבע שאינו ברשותו שוב הוה הלוה מודה במקצת והקשה לפמ"ש הרא"ש בסוגיא דשכיר דנאמן במיגו דלא שכרתיך והקשה הא הוה מיגו דהעזה וכתב הרא"ש דמה"ת נאמן בלא שבועה והשבועה תקנת חכמים א"כ כל דיש לו מיגו אף דהוא מגו דהעזה אוקמא אדינא וע"ז הקשה דהא גם מודה במקצת יש לו מיגו דכ"ה ורק דהוה מיגו דהעזה א"כ כיון דמדאורייתא אין המלוה נשבע שוב לא היה הלוה מודה במקצת דאוקמא אדינא ולפמ"ש אתי שפיר דמן התורה שהמלוה נאמן בלי שבועה בודאי היה הלוה מודה במקצת גמור דל"ש שיתן לו המשכון דעל המשכון נאמן המלוה אף בלי שבועה וז"ב ודו"ק. מיהו בלא"ה אין התחלה לקושיא דשם הבעה"ב נאמן מן התורה והשבועה אינה רק דרבנן ושם הלוה היה צריך שבועה מן התורה רק שהיה יכול לפטור עצמו במה שיטעון על המשכון וכיון שמדרבנן האמינו למלוה בשבועה ולא מצי טעין על המשכון שוב הו"ל הלוה מב"מ גמור ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק א׳ סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.