ובזה מיושב היטב מה שהקשו בתוס' דלוקי במאמינו דכאן ודאי לא יאמין לו כדי שזה לא יהיה מודה במקצת וכעין זה כתבו התוס' וגם לפמ"ש הר"ן אף שמאמינו ל"ש שבועה דאם לא היה מאמינו ל"ש שבועה לגבי לוה א"כ אף שמאמינו פטור משבועת מודה במקצת וכמו בשבועת ע"א ודו"ק היטב. ובזה נכון גם כן מה שמחלק הרמב"ן בין זה לכ"מ שצריך המלוה לישבע דאין הלוה מתחייב בשביל זה ולפמ"ש אתי שפיר דבכאן מילי אוחרי הוא וזה גובה וזה גובה משא"כ שם ודו"ק. ובזה נתיישב היטב מה שהקשו האחרונים בהא דמבואר בש"ע סי' ע"ב סכ"ב אם המלוה כופר במשכון ושניהם מודים בהלואה וכו' אם הי' שוה פחות נשבע שמשכונו הי' שוה כך ומשלם השאר והוא מבעל העיטור והקשו דכאן יקשה קושית הרמב"ן כיון דהמלוה כופר שלא היה לו משכון הרי מודה שלא נאנס עכ"פ וא"כ שוב יכול לישבע בסתם שיש לי בידך כנגדו ויכול לישבע סתם שאינו חייב לו כמבואר בסמ"ע סימן ע"ב ס"ק נ"ה ובש"ך שם ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון שזה גובה וזה גובה וזה נשבע היסת שלא היה לו משכון שוב לא שייך לומר לדידי שוה לי וכמ"ש ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק א׳ סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.