שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק א׳ סימן ג׳

וראיתי להר"ן פרק שבועת הדיינים גבי סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר ג' דנרין היה שוה והקשה הרמב"ן דהא הו"ל חמשין ידענא דלית לך וחמשין לא ידענא דהא כל כמה דלא יהיב ליה משכונא אינו חייב לשלם לו ע"ש ובאמת שלכאורה צ"ע דאמאי לא נימא דשתי תביעות הן וזה גובה וזה גובה וא"כ שפיר הוה מודה במקצת גמור דזה מודה לו שיש בידו דינר רק שתובע לו תביעה אחרת במשכון אבל אין דינו של ב"ח לגבות חובו מהמשכון ודינו של ב"ח במעות ואף דקי"ל בסי' ע"ה דיכול לטעון יש לי בידך כנגדו כ"כ לעיל בשם תלמידי הרשב"א דמיירי בגוונא שאין כאן פסידא וכאן מגיע לו פסידא להמלוה דעי"ז שיטעון יש לי בידך כנגדו לא יצטרך לשבע ומי יימר דמשתבע ובפרט שא"י אם אולי באמת נאבד ואין לך פסידא גדולה מזה וצ"ל דסברת הרמב"ן דכ"ז שהלוה טוען שיתן לו משכונו והוא ישלם ממילא יוכל לומר לדידי שוה לי כדי כל חובי וכ"ז שאין משכוני בידו לא אשלם אף פ"א. והרי גדולה מזו מצינו מחלוקת הקדמונים בסי' ע"ב וסי' קט"ו אם המלוה יוכל לומר לדידי שוה כל חובי אבל הלוה פשיטא דיכול לומר משכוני שוה כל דמי חובי לדידי ולא אשלם ושפיר מקשה דיכול לומר כ"ז שלא תתן לי משכוני לא אשלם לך. ובזה הבינותי תירוצו של הרמב"ן דאינו מובן למעיין. ולפמ"ש א"ש דהכי כוונתו דבאמת אם היה בידו ואין המלוה רוצה לתת המשכון פשיטא דיכול הלוה לטעון לדידי שוה לי כל חובי אבל באמת המלוה טען שנאבד ונאמן בכך בשבועה שוב הו"ל זה גובה וזה גובה וז"ש הרמב"ן דתרתי מילי הוא והיינו דהא באמת א"י לטעון שיש לו בידו כנגדו דהא א"י בבירור שיש לו בידו כנגדו והמלוה טוען שאין לו בידו והמלוה נאמן בזה דלענין טענות המשכון המלוה נאמן בשבועת היסת דהוה כופר הכל וא"כ שוב הוא מודה במקצת גמור דהא על החוב באמת מודה במקצת הוא ורק שטוען שיש לו בידו כנגדו וכל שזה נאמן בשבועה שאין לו בידו שוב הו"ל מודה במקצת גמור וזה שכתב הרמב"ן דהא תרתי מילי נינהו והיינו דזה גובה וזה גובה וז"ב מאד מאד למעיין בלשון הרמב"ן פה קדוש ז"ל ועיין קצוה"ח סימן צ"ז ס"ק י"א שחולק על הכה"ג שכתב דגם בהחזרתי אינו נאמן דמ"מ חייב לפרוע והוא חולק דכל שאינו מחזיר לו משכונו אינו חייב לפרוע לו ע"ש ונעלם ממנו מחלוקת הרמב"ן והר"ן האלו וצ"ע. ואם חומה היא ממילא יתיישב בזה כל קושית הר"ן דמה שהקשה הר"ן דאכתי אמאי יתחייב שבועה הלוה הא אינו רק גורם לממון כיון דיוכל למפטר עד שיתן לו משכונו והו"ל כמו ע"א דפטור מקרבן שבועה דהו"ל גורם לממון וגם להס"ד דא"צ המלוה לשבע שא"ב טרם שחידש ר"ה דינו דמשביעין שבועה שא"ב ולא ס"ד דמיירי במאמינו א"כ לקשי' ליה דאמאי הלוה נשבע דהא כ"ז שאינו נותן לו משכונו א"צ לישבע כלל ע"ש שהאריך ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שפיר הוה מודה במקצת דל"ש דלדידי שוה לי דכיון שזה טוען שאבד המשכון והמשכון לא היה שוה באמת רק ג' דינרים וזה רוצה להפסיד רק הדינר הרביעי רוצה שיתן לו ואם כן דמה"ת נאמן המלוה לטעון שאבד ולא חיישינן לשמא עיניו נתן בה שוב לא שייך לומר דלא מקרי מודה במקצת דהא זה גובה וזה גובה ופשיטא דבשביל שזה טוען לדידי שוה לי ל"ש שבועה וע"כ לא הצריך הרמב"ן שישבע הלה רק לפי מה דחידש ר"ה דחיישינן שמא עיניו נתן בה שוב אינו נאמן רק בשבועה אבל כל שנשבע שנאבד שוב הוה הלוה מודה במקצת גמור דהרי מודה במקצת הסך הלואה ואף שטוען שיתן לו המשכון זה הוה מילי אוחרי ותביעה אחרת היא וז"ב מאד: