שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן צ״ז (ב׳)

(תשובה) הנה לא הי' כאן רק עד אחד שראה נתינת הקדושין דהיינו אשר הנ"ל אבל משה לא ראה נתינת הקדושין אף ששמע לא מועיל כמבואר באהע"ז סי' מ"ב סעיף ד' בהג"ה ואין לומר דעד כאן לא כתב הרשב"א רק בששניהם לא ראו הוא דלא מהני אומדנא אבל כאן שאחד ראה הנתינה והשני שמע אפשר דמועיל (שוב הראוני דסברא זו מבואר בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קע"א ונהניתי עד מאד שבהשקפה ראשונה כוונתי לזה) אבל ז"א די"ל דכל שלא ראתה המתקדשת את שני העדים תוכל לומר משחקת הייתי כיון שאין ב' עדים בדבר כמבואר שם בהג"ה ועיין בח"מ סק"ח ובב"ש שם אמנם עדיין הוי ספק קידושין בעד אחד שראה הבייגיל על ידה. אמנם באמת לפי דעת הח"מ סי' כ"ח ס"ק י"ב ובסי' ל' ס"ק א' ובסי' מ"ב ס"ק ב' לא הוי קידושין בודאי כיון שלא נתרצית בתחלה וגם זרקה מידה החפץ אח"כ ואף לדברי הב"ש שמפקפק קצת בזה מ"מ היא אמרה שרצתה לזרקו תיכף רק מחמת שתפס ידה בחוזק ולא הניחה לזרוק וכאשר יכלה תיכף השליכה והעד לא הכחישה בזה א"כ אין כאן קידושין כלל. גם כיון שאמר בטבעת ולא נתן לה כלל טבעת הרי פיו סותר להמעשה ואף שהוא ע"ה עכ"פ הלשון הוא לשון עלגים והיא בודאי לא נתכוונה לשם קידושין וגם יש ספק אולי אין הבייגיל שו"פ שהוא משקל חצי שעורה כסף נקי בערך ב' צ"ל שיין ועיין באבני מלואים ר"ס כ"ז ואף די"ל שמא שו"פ במדי מ"מ כיון שהיה ב' ימים קודם פסח הרי יאסר מקודם שיגיע למקום אחר ואף אם שו"פ כאן מ"מ הוא דבר הצריך שומא כיון דיש בייגיל שאינו שו"פ כמבואר בסי' ל"א ס"ב דלא סמכה דעתה וגם יש לדון בזה שהבייגיל לא היה שלו כי לקח משל בעה"ב ואף דבט"ז סימן תנ"ד באו"ח מבואר דבדבר הקצוב שיכול ליתן אחר בעדו לא מקרי שאול ועיין בגמ' ב"ב דף פ"ז דבדבר דאית ביה קיצותא מקרי שלו אף שלא נתן דמים ועיין בנ"י פ' אלו מגלחין גבי ר"ל מנטר פרדיסא ובר"ן פ"ק דע"ז מ"מ מכל הלין טעמי הוי ספיקות הרבה וגם מוסיף בלשון הקידושין לשון עלגים לכן התרנו הדבר שאין כאן שום חשש קידושין והרי היא מותרת לעלמא בלי פקפוק: